ברית במקלט

מלחמת יום הכיפורים היא הטראומה הקשה ביותר בתולדות מדינת ישראל. הציבור הישראלי, ברובו המכריע, נפל לשפל של דכדוך וייאוש ולמכה מורלית קשה. אובייקטיבית, הניצחון הצבאי של ישראל במלחמה היה גדול. מלחמה שהחלה במתקפת פתע של כוחות עדיפים, בתנאי פתיחה קשים ביותר, הסתיימה במכה לאויב, כשצה"ל נעצר בפאתי דמשק וקהיר והאויב התחנן להפסקת אש. אולם הלכי רוח ונפש אינם עניין רציונלי, והעובדות אינן חזקות יותר מהתחושות.

היו סיבות רבות לאווירת הייאוש. בפרשת "לך לך" נמשל עם ישראל לכוכבים בשמים ולעפר הארץ. במסכת מגילה שבתלמוד דורש ר' יהודה בן עלאי: "אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים. כשהן יורדין – יורדין עד עפר וכשהן עולין – עולין עד לכוכבים". אחרי האופוריה המוגזמת בעקבות מלחמת ששת הימים, התחושה של מעצמת על וצבא בלתי מנוצח, מוראות פתיחתה של מלחמת יום הכיפורים הביאו לנפילה קשה ודרסטית מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.

ההפתעה, הפלישה של צבאות מצרים וסוריה לישראל, כיבוש שטחים בישראל, כישלונות צבאיים של צה"ל ובעיקר המחיר הכבד והכואב, למעלה מ-2,500 הרוגים, והתמונות המדכדכות, חסרות התקדים, של שבויי צה"ל הרבים בידי האויב; ולאחר המלחמה, חרם הנפט והמשבר הכלכלי הקשה – כל אלה יצרו את אווירת השבר, שהביטוי הקיצוני ביותר שלו היה גל ירידה גדול מהארץ.

את כל מוראות המלחמה חוו גם תושבי הגולן. גם ביישובי הגולן נפלו חללים רבים, וכל אחד מהתושבים – צעירים, בני דור הלוחמים, איבד רבים מחבריו. ועל כך נוספה טראומה נוספת, קשה ביותר – הפינוי ביום הראשון של המלחמה. חלוצים בתנופת ההקמה של יישוביהם, המובילים תנופת התיישבות ציונית גדולה, המעצבים את גבול המדינה, שנהנים מיוקרה רבה בקרב הציבור, מצאו עצמם בתוך שעות ספורות כפליטים בארצם, שאינם יודעים אם יזכו עוד לחזור ליישוביהם, ואם יחזרו – מה הם ימצאו. ולאחר ששבו, במשך למעלה משבעה חודשים נוספים חוו מלחמת התשה קשה, עם "טפטופים" יומיומיים של פגזים סוריים על יישוביהם, מה שחייב אותם לחיות למעלה מחצי שנה בעיקר מתחת לאדמה. באחת ההפגזות על רמת מגשימים נהרגה חברת המושב אסתר בן דוד, אמא לשלושה ילדים. ואת כל אלה ליווה מו"מ על הסדר ההפרדה עם סוריה, ואי ודאות קשה על עתיד הגולן. כל אלה יכלו להצדיק אווירת שבר, דיכאון וייאוש קשים יותר בגולן מאשר בכל מקום אחר בארץ.

אולם ככל שאני קורא את החומרים מהתקופה ומראיין את האנשים, אני נפעם מחדש לגלות תמונה מפתיעה – המורל בגולן היה גבוה, החוסן החברתי היה איתן, ועובדה זו הייתה משמעותית בעיני תושבי הגולן, שחשו בפער בין האווירה כאן וביתר חלקי הארץ, דיברו עליה ועסקו בה.

****

בחורף 1974, בתקופת מלחמת ההתשה והמאבק נגד הסדר ההפרדה, ביקרו חברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת בגולן ונפגשו עם המתיישבים. מוישיק גרליק, חבר רמת מגשימים וממנהיגי הגולן אמר להם: "שלשום חגגתי את טקס ברית המילה של בני במקלט. אם יהיה צורך בכך, אני מוכן לחגוג גם את בר המצווה שלו במקלט". כעבור 3 שנים התראיין מוישיק ל"מעריב" ואמר: "לא המלחמה ולא ההפגזות היומיומיות וגם לא המחבלים שחדרו לרמת מגשימים – לא ריפו את ידינו. איש לא עזב את רמת מגשימים. בתקופת ההתשה נטענו מטע ליד הגבול – בעוד חודש נקטוף שם דובדבנים".

הסיפור הזה הוא ביטוי מוחשי לרוח האיתנה של תושבי הגולן.

יומיים לאחר הפינוי, החלו לחזור ליישובים גברים שלא היו מגויסים למילואים. מיד לאחר הפסקת האש, חזרו הנשים והילדים. כשמנהיגי ההתיישבות בגולן התכנסו לדון במצב, פניהם היו לעתיד, איך לחזק ולהעצים את מפעל ההתיישבות בגולן – הכפלת ההתיישבות בגולן, יישוב מרכז הגולן, הקמת עיר הגולן ותחילה אפילו פעילות התיישבותית במובלעת הסורית שנכבשה במלחמה.

ארבעה ימים אחרי המלחמה, כתבה יואלה הר-שפי ב"ידיעות אחרונות" על חזרת תושבי הגולן הביתה, ואף היא התפעלה מרוחם האיתנה. היא באה לשמוע מהם על הטראומה והאסון שפקד אותם, ומצאה אותם מדברים על פיתוח ופריחה ומקרינים עוצמה, תקווה ואמונה. כך, למשל, במרום גולן. "יהודה , מזכיר המשק, מבקש למקד את השיחה לא בנזקי השעה, אלא בתכניות לשנים הבאות. … העיקר – העתיד. יהודה חושב שהמטרה העיקרית היא: הכפלת האוכלוסיה ברמת הגולן תוך שנה. יעד מינימום, לדעתו. חבר אחר מציע להזמין מחקר בדבר פיתוח תעשיה שתפתור את הבעיה הכאובה של תעסוקת נשים. מישהו מציע הקמת תחנת חקלאות ניסיונית. תעוזה, מעוף, רוח איתנה. במרום הגולן יש על מי לסמוך".

****

בתחילת ינואר 1974, קצת יותר מחודשיים מתום המלחמה, מיד לאחר חתימת הסכם הפרדת הכוחות עם מצרים, נפתח מו"מ על הסדר הפרדת כוחות עם סוריה, בתיווכו של מזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינג'ר. ראש הממשלה גולדה מאיר ניהלה בתבונה ובנחישות מו"מ קשה על תנאי ההסדר, מול דרישה סורית נחרצת לנסיגה ועקירת יישובים.

תושבי הגולן יצאו, לראשונה מאז ראשית ההתיישבות, למאבק ציבורי ופוליטי נגד הנסיגה, שכותרתו: "הגולן חלק בלתי נפרד מישראל". בדומה למאבק על הגולן של שנות התשעים, הצליחו תושבי הגולן להניע מאבק ארצי. פחות מאלף תושבים, ב-17 יישובים, הובילו מאבק שהעניק רוח גבית אדירה לכושר העמידה של הממשלה במו"מ והשפיע באופן משמעותי על תוצאותיו. אמנם הייתה נסיגה מסוימת מן הקו הסגול – הנסיגה מרוב שטחה של קוניטרה ומצומת רפיד, אך הגולן ברובו המכריע נותר בידי ישראל, כל היישובים נותרו על מכונם וכל הנכסים הביטחוניים והיתרונות הטופוגרפיים של ישראל לא נפגעו.

גולת הכותרת של המאבק הייתה הקמת קשת, בעיצומה של מלחמת ההתשה ומתוך רצון לקבוע עובדות התיישבותיות ולהשפיע על גבולות הסדר ההפרדה. בעיניי, עיקר החשיבות היא עצם הקמת יישוב חדש, יש מאין, בתוך שעות מרגע התקבל ההחלטה, ללא מוסדות מיישבים וללא תנועות מיישבות – איזו אמונה ואופטימיות נדרשות לשם כך, במצב כזה; איזה פער בין האווירה בגולן לאווירת הדכדוך, הייאוש והירידה בחברה הישראלית.

לא בכדי, השנים שלאחר המלחמה היו שנים של פריחה התיישבותית. מרכז הגולן השומם יושב. הוקמה קצרין – עיר הגולן. הוקמו יישובים רבים, גם של תנועות התיישבות שטרם עלו לגולן לפני המלחמה. שמונה שנים בלבד לאחר המלחמה, ביוזמה ובעקבות מאבק ארצי בהובלת הגולן, סופח הגולן לריבונות ישראל.

****

הרוח הגולנית המיוחדת, היא הנשק הסודי של מפעל ההתיישבות בגולן, מיום עלייתם של שמונת החלוצים הראשונים לעליקה חמישה שבועות בלבד לאחר מלחמת ששת הימים, לאורך שנות היובל ועד היום. אני מאמין שהרוח הגולנית תמשיך ותישמר גם ביובלות הבאים, כיוון שהיא מדבקת וסוחפת לתוכה גם את התושבים החדשים, המצטרפים ליישובינו.

* "שישי בגולן" (גיליון יום הכיפורים)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s