פינתי השבועית ברדיו: אהבתה של תרזה די מון

אהבתה של תרזה די מון / אילנית
פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 18.9.17

בפינתנו היום, אנו חוגגים יום הולדת 70 לחנה דרזנר. אני משער שלא רבים מן המאזינים מכירים את חנה דרזנר הנ"ל. אז מה החגיגה?

ואם נאמר שאנו חוגגים יום הולדת 70 לאילנית? סביר להניח שאין מאזין אחד שאינו יודע במי המדובר. ובכן, מדובר באותה זמרת.

אילנית הוא שמה האמנותי של חנה דרזנר.

לפני ימים אחדים שמעתי ראיון עם מוקי, שבו הוא נשאל אם יש עוד מישהו שקורא לו דני. "אשתי", הוא השיב.

איני יודע כמה קוראים לאילנית חנה, אך אין ספק שכזמרת, היא כבר למעלה מחמישים שנה אך ורק אילנית.

ומנין השם אילנית? נתחיל מהתחלה. חנה נולדה ב-1947 בישראל, אך בהיותה בת 5 הוריה ירדו לברזיל. הם שבו ארצה בהיותה בת 13. בגיל 15, היא השתתפה בתחרות כישרונות צעירים, ומאז דרך כוכבה.

שלמה צח, אחד מבכירי האמרגנים בישראל ואז זמר צעיר, הציע לה להחליף את גילה שפרשה מן השלישיה "גידי, צח וגילה" ומעתה נקראה הלהקה "גידי, צח וחנה". מיהו גידי? מיהי גילה? אפילו מידידי המלומד גוגל לא הצלחתי למצוא תשובה. מילא גוגל, גם יורם רותם לא ידע לספק לי את התשובה. גידי פרש מהר מאוד מן השלישיה ונותרו שלמה צח וחנה דרזנר. לצמד הם נתנו את השם "אילן ואילנית". גם תקליטם הראשון, שיצא לאור ב-1966 נקרא בשם "אילן ואילנית". ולפחות לגבי אילנית, המותג גבר על השם, וזהו שמה המסחרי כבר יותר מיובל.

לימים, אילן ואילנית התחתנו, ועוד יותר לימים, הם התגרשו. אילן חזר להיות שלמה צח. אילנית נשארה אילנית.

הצמד "אילן ואילנית" היה פופולרי מאוד. שיריו צעדו בראש מצעדי הפזמונים והם ייצגו את ישראל בפסטיבלים בינלאומיים.

אילנית החלה קריירה של סולנית ב-1968, כשהקליטה את אחד מלהיטיה הגדולים, "כבר אחרי חצות". מאז, ועד שלהי שנות השבעים, היא הייתה הזמרת הפופולרית ביותר בישראל. במשך שבע שנים ברציפות היא נבחרה לזמרת השנה. היא כיכבה בראש מצעדי הפזמונים, וייצגה את ישראל פעמיים באירוויזיון; באירוויזיון הראשון שבה ישראל השתתפה ב-1973, שבו הגיעה למקום הרביעי והמכובד עם שירה "אי שם" וכעבור ארבע שנים – "אהבה היא שיר לשניים".

סיפור אישי-משפחתי שלי, יוכל להצביע על הפופולריות שלה באותה תקופה – ב-1974 עלו לישראל מרומניה קרובי משפחה שלי, שלבתם הבכורה, אז בת 8, קראו ליליאנה. זמן קצר לאחר עלייתם, כשליליאנה עוד בקושי שלטה בעברית, היא החליטה שהיא רוצה להחליף את שמה לאילנית, כשמה של הזמרת. ככל שניסינו להסביר לה שאילנית זו בעצם צפרדע, דבר לא עזר, וזה שמה בישראל. באותה תקופה ילדות רבות נקראו אילנית, וזוגות תאומים – אילן ואילנית.

משנות ה-80 ואילך, לא הצליחה אילנית לשמור על מקומה בפסגת הפופולריות, אולם מעולם לא איבדה את אהבת הקהל.

שני המוסיקאים המזוהים ביותר עם אילנית, שהלחינו רבים מאוד משיריה, הם כלת פרס ישראל נורית הירש ושייקה פייקוב. ומבין הפזמונאים – אהוד מנור.

אילנית היא בראש ובראשונה זמרת פופ. בין להיטיה המוכרים ולהיטי הצמד "אילן ואילנית" – "ושוב אתכם", "בוא ונשתגע בחולות", "רק הירח זורח", "כבר אחרי חצות", אי שם", "שיר בארבעה בתים", "שירו שיר לשמש", "אם ייפול הכוכב שלי", "ארץ", "אהבה היא שיר לשניים", "בללייקה" ועוד.

לאחרונה השמענו כאן שנים משיריה, מהתקופה שאחרי מלחמת יום הכיפורים – "ללכת שבי אחריך" ו"אחיי גיבורי התהילה".

לצד להיטי הפופ, שרה אילנית גם שירי משוררים, כמו שירו של עמיחי "לאורך השדרה שאין בה איש", ובעיקר שירי משוררות. היא שרה מספר שירים מקסימים של המשוררת רחל שפירא, ובהם "שיר של יום חולין", "נחמה" ו"שיר על נחלים".

גם השיר שנשמיע הערב הוא של משוררת, לאה גולדברג. ב-1970 השתתפה אילנית בפסטיבל הזמר והפזמון, במוצאי יום העצמאות. היא שרה את שירה של לאה גולדברג, ללחנה של נורית הירש, "אהבתה של תרזה די מון", וזכתה במקום השלישי, אחרי "פתאום עכשיו פתאום היום" של שלמה ארצי ו"רבי עקיבא" של רבקה זוהר. עוד שירים בפסטיבל זה היו "מים לדוד המלך", "ילדי איננו ילד" ו"שמלת כלולות".

השיר "אהבתה של תרזה די מון" ששרה אילנית, הוא הסונטה התשיעית מתוך מחזור של 12 סונטות, שכתבה לאה גולדברג. נורית הירש ואילנית העניקו לסונטה את שמו של המחזור כולו.

סונטה היא סוגה קלסית מימי הביניים, בעלת מבנה נוקשה מאוד, של 14 שורות, המחולקות לארבעה בתים, שהשניים הראשונים הם בני ארבע שורות והשניים האחרונים בני שלוש שורות. המשקל והחריזה בסונטה קבועים. שני הבתים הראשונים מתארים את המסגרת הנופית או הלך נפש מסוים והשניים הקצרים יותר, מתארים את התוצאה של המצב המתואר בראשונים. זו מסגרת נוקשה וכובלת מאוד, ויש צורך בכישרון רב כדי לעמוד בה ברמה גבוהה כל כך. לאה גולדברג אהבה מאוד את הסוגה, תרגמה סונטות רבות, ואף כתבה כאלו.

תרזה די מון היא דמות בדיונית של אצילה בת המאה ה-16, שמתאהבת במחנך הצעיר של ילדיה. האהבה לא הבשילה, ותרזה השמידה את שירי האהבה שכתבה לו. החוקרים נוהגים להציג את המחזור כאוטוביוגרפי, המתאר את אהבתה הנכזבת של לאה גולדברג לצעיר שוויצרי שלמד באוניברסיטה העברית, שבה היא לימדה ספרות.

בתחילת השיר, מתארת לאה גולדברג, בשם תרזה די מון, את אותו הנוף, הנשקף מאותו הגן, מחלונה וגם מחלונו של אהובה. הנוף המשותף, שעיני השניים מלטף, יוצר פוטנציאל לקרבה, בין שני אנשים החולקים את האהבה לאותם מראות. שניהם נהנים משירתו של אותו זמיר בלילה, והוא מרטיט את לבותיהם בחלומותיהם.

אך האהבה הזו לא התממשה, אולי בשל נורמה חברתית השוללת אהבה של אישה מבוגרת לגבר צעיר. ולכן, למרות שהמון דברים הם אהבו יחד, לא זרח באשנבו האור, עת בדידותה נגעה בבדידותו.

מֵחַלּוֹנִי וְגַם מֵחַלּוֹנְךָ
אוֹתוֹ הַגַּן נִשְׁקָף, אוֹתוֹ הַנּוֹף,
וְיוֹם תָּמִים מֻתָּר לִי לֶאֱהֹב
אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר לִטְּפָה עֵינְךָ.

מוּל חַלּוֹנְךָ וְגַם מוּל חַלּוֹנִי
בַּלַּיְלָה שָּׁר אוֹתוֹ זָמִיר עַצְמוֹ,
וְעֵת יַרְטִיט לִבְּךָ בַּחֲלוֹמוֹ
אֵעוֹר וְאַאֲזִין לוֹ גַּם אֲנִי.

הָאורֶן הַזָּקֵן, שֶׁבּוֹ כָּל מַחַט
אֶת מַבָּטְךָ נוֹשֵׂאת כְּטַל טָהוֹר,
עִם בֹּקֶר יְקַדְּמֵנִי בִּבְרָכָה –

דְּבָרִים רַבִּים מְאד אָהַבְנוּ יַחַד,
אַךְ לֹא זָרַח בְּאֶשְׁנַבְּךָ הָאוֹר
עֵת בְּדִידוּתִי נָגְעָה בִּבְדִידוּתְךָ.

מחשבה אחת על “פינתי השבועית ברדיו: אהבתה של תרזה די מון

  1. פוסט מעולה. הרשה לי להזכירך שני שירים אדירים של חנה אהובתנו מ 1982. שניהם דומים בשמם, בסגנונם ו… שניהם נשכחו. עד עולם (שמרית אור ולחן של הנרי בראטר) https://www.youtube.com/watch?v=XO3Dqf0tmmU&spfreload=10 ועד הלום (שלונסקי ולחן של שייקה פייקוב) https://www.youtube.com/watch?v=y-08984lF9Y&spfreload=10
    תהנו

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s