צרור הערות 13.9.17

* נגד החלטה שאני בעדה – ההשתמטות החרדית מצה"ל היא רעה חולה, תופעה שלילית ביותר. אני סולד מן התופעה ומכל משתמט ומשתמט. ויותר משההשתמטות עצמה מעוררת את סלידתי, מעורר אותה חילול השם שבהשתמטות בשם היהדות.

ההשתמטות מנוגדת לערכי היהדות ולמצוות התורה. היא מנוגדת לערך היהודי החשוב, אולי החשוב מכל, של "כל ישראל ערבין זה בזה"; הערבות ההדדית בין בני העם היהודי. היא מורדת במצוות התורה המחייבת מן הכל להתגייס למלחמת מצווה, אפילו חתן נדרש לצאת מחופתו ולהצטרף אליה. וכי יש מלחמת מצווה מובהקת יותר ממלחמות ישראל – המלחמה על עצם קיומו של העם היהודי, המלחמה על קיומה של המדינה היהודית, הגנת המולדת וחייהם של אזרחי ישראל?

ההשתמטות היא החטא הקדמון של שניים מגדולי מנהיגי ישראל – בן גוריון, שהעניק את הפטור מגיוס לצה"ל לכמה מאות בחורי ישיבות בשנה ובגין, שפרץ את הסכר ואִפְשֵׁר את ההשתמטות ההמונית.

ברור לי שאי אפשר לתקן את הקלקול הזה באבחת חרב. יש צורך בתהליך. תמכתי בחוק השוויון בנטל (אף שממש איני אוהב את הביטוי הזה, כי איני יכול להתייחס לזכות הגדולה לשרת בצה"ל ולהגן על המדינה כאל נטל) שהובילה איילת שקד בכנסת הקודמת, כיוון שהוא הציע התקדמות בתיקון המצב. התנגדתי בתוקף לחוק הנגדי שהתקבל בכנסת הנוכחית, בלחץ החרדים.

אשמח מאוד לביטול החוק הזה. אבל מי שצריך לבטל אותו הוא הכנסת, לא בית המשפט.

בסוגיה פוליטית וחברתית כה רגישה, אין מקום להתערבות בג"ץ. ואף שאני תומך בתוכן הפסיקה, אני מתנגד עקרונית לעצם הפסיקה. בפסיקה זו הוכיח בג"ץ עד כמה מופרך הניסיון להציגו כפוסט ציוני או אנטי ביטחוני. הרי זו החלטה ציונית וביטחוניסטית מובהקת. הבעיה של בג"ץ היא האקטיביזם, וההתערבות בנושאים פוליטיים וחברתיים.

אין קיצורי דרך בדמוקרטיה ואין זה תפקידו של בית המשפט "להציל את הכנסת מעצמה" ולהוציא לפוליטיקאים את הערמונים מן האש. וכפי שאני מתנגד להתערבות בית המשפט בחקיקה שבה אני תומך, כך אני שולל את התערבותו בחקיקה שלה אני מתנגד.

* הרמטכ"ל הבא – מקובל שסגן הרמטכ"ל, בעצם הגעתו לתפקיד זה, הוא מועמד מוביל לרמטכ"לות. רבים מן הרמטכ"לים כיהנו בתפקיד, וכל סגני הרמטכ"ל היו מועמדים לתפקיד הרם. מכאן, שגם יאיר גולן, מעצם הגעתו לתפקיד סגן הרמטכ"ל, הוא בעל כישורים לפקד על צה"ל.

הוא לא קנה את דרגותיו ואת קידומו בשק"ם. אחרי נאומו האומלל ביום השואה אשתקד, היה קמפיין של הכחשת זכויותיו ועברו הקרבי והפיקודי העשיר. זה היה קמפיין שקרי ומכוער.

אולם גולן אינו ראוי להיות רמטכ"ל, וכפי שכתבתי בשעתו –ראוי היה להדיחו מתפקידו ומצה"ל, בשל אותו נאום.

איני מאבד פרופורציות? כך אני מעמיד עשרות שנות תרומה גדולה לצה"ל, תוך חירוף נפשו בקרב למען המדינה ושלום אזרחיה; עשרות שנים של פיקוד קרבי עם כל המשמעות המשפחתית הכרוכה בכך, מול התבטאות אחת, אומללה ככל שתהיה?

כדאי לזכור. לא הייתה זו פליטת פה בעידנא דריתחא, אלא קריאת נאום כתוב, בהופיעו בשם צה"ל באירוע ממלכתי של יום הזיכרון לשואה ולגבורה. ובנאום זה הוא אמר שהוא מזהה במדינת ישראל תהליכים שמזכירים לו את גרמניה לפני 70, 80 ו-90 שנה. לטובת מי שאינו בקיא במתמטיקה, 2016 פחות 70-90 שנה = 1926-1946. ולמי שאינו בקיא בהיסטוריה, זוהי תקופת השלטון הנאצי בגרמניה, כולל תקופת השואה. ואחרי שאמר את הדברים, ואחרי הפגיעה הקשה שהוא גרם לרוב אזרחי ישראל, הוא לא חזר בו כמלוא הנימה מדבריו.

האם נאום זה מצדיק את מניעת הרמטכ"לות, ממי שהיה המועמד הטבעי לתפקיד עד אותו נאום? לדעתי, כן, מהסיבות הבאות.

א. כל השוואה בין ישראל לגרמניה הנאצית היא שקר בזוי, אולי הבזוי בשקרים. צוער בקורס קצינים, גם אם הוא מצטיין בשאר הפרמטרים, יודח בשל עבירת אמינות זניחה. זאת, מתוך הבנת משמעותן של האמינות, היושרה והאמת לאמון במפקד, שהוא בסיס הדוגמה האישית, מסד המנהיגות ותנאי הכרחי לנכונות של החיילים לסמוך על מפקדם במבחנים הקשים של סכנת חיים. קל וחומר, כאשר מדובר בשקר כזה ובקצין בכיר כל כך.

ב. ההשוואה הנואלת בין ישראל לגרמניה הנאצית היא מרכיב בסיסי במתקפות הדה-לגיטימציה לישראל. מתקפות אלו מסוכנות לא פחות מאיום צבאי. אמנם אין זה תפקידו של צה"ל להתמודד עם האיום הזה, אך לא יתכן שצה"ל ייתן רוח גבית לתעמולה האנטי ישראלית, ומי שנותן לה רוח גבית, אינו יכול ואינו ראוי להיות רמטכ"ל.

ג. הרמטכ"ל אינו רק המפקד המקצועי הבכיר ביותר בצה"ל, אלא גם הדמות המייצגת את צה"ל כלפי החברה הישראלית, המערכת השלטונית והעולם. הוא חייב לזכות באמון הציבור. מי שרמס בצורה בוטה כל כך את הנימים הדקות ביותר של רגשות הציבור בישראל, אינו ראוי לתפקיד.

מקובל שסגן הרמטכ"ל, בעצם הגעתו לתפקיד זה, הוא מועמד מוביל לרמטכ"לות. אביב כוכבי, סגן הרמטכ"ל הנוכחי, הוא המועמד הראוי לרמטכ"לות.

אנו, האזרחים, איננו מכירים באמת את אלופי צה"ל, ובדרך כלל אנו סומכים על שיקול דעתם של מי שממנים את הרמטכ"ל. אלמלא נאומו של גולן, סביר להניח שהייתי רואה בגולן ובכוכבי שני מועמדים ראויים ולא הייתה לי דעה מי משניהם עדיף (אולי היה לי סנטימנט לשם משפחתו של גולן…).

במצב הנוכחי יש רק מועמד אחד ראוי.

* סירב ללחוץ את ידו – אבי אבות טומאת ההשוואה בין ישראל לגרמניה הנאצית הוא הפרובוקטור ישעיהו ליבוביץ', שכינה את צה"ל צבא יהודו-נאצי.

לכן, כאשר קיבל ליבוביץ' את פרס ישראל על מפעל חיים ב-1993, ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין הודיע שיחרים את הטקס, כיוון שהוא מסרב ללחוץ את ידו מי שגידף כך את צה"ל ותומך בסרבנות. לזכותו של ליבוביץ' ייאמר, שבתגובה הוא ויתר על הפרס.

אילו רבין חי עמנו היום, יאיר גולן לא היה מועמד לרמטכ"ל.

* ביריוני השיימינג – יאיר נתניהו הוא ביריון רשת, ימנן קיצוני בטירוף ואיש האינטרנציונל הימנני הגלובלי. והוא גם איש חסר תרבות, גס רוח וחצוף. האסטרטגיה שלו, היא שכל מי שמבקר אותו חוטף מכת שיימינג, אצבע משולשת או חרא מחייך. ההברקה האחרונה שלו הייתה הגדרת אהוד ברק כשתיין, והתהדרות שיימינגית בכך שהוא יודע זאת אישית וכו'.

אני רחוק מלאהוד את אהוד ברק, שבעיניי הוא המדינאי הכושל ביותר בתולדות המדינה. אבל רק ילד מגודל, מפונק וגס רוח יגדיר רמטכ"ל, שר ביטחון וראש ממשלה לשעבר כשיכור.

אגב, יאיר נתניהו אינו הראשון שמגדיר רמטכ"ל, שר ביטחון וראש ממשלה לשעבר כשיכור. קדם לו יוסי שריד, שהמציא עלילה כזאת על רבין, ופעל רבות להפיצה, עד שחלחלה בציבור, וכיכבה גם בהפגנות האלימות של הימין הקיצוני נגד רבין.

אחרי הרצח, בראיון לספרו של שייקה בן פורת "שיחות עם יוסי שריד", הוא סיפר: "זה לא היה עניין אישי. אבל תהום הייתה כרויה בינינו, קודם כל בגלל מלחמת לבנון, כשיצחק יעץ לשרון 'להדק, להדק', ואח כך בשנות האינתיפאדה כשקרא לשבור להם את העצמות. יחסים מידרדרים בגלל חילוקי דעות בשאלות שעל סדר היום. דבר לא קירב אותנו. כל מה שקרה, רק הרחיק אותנו זה מזה. …
ש. עד כאן המחלוקת המדינית עם רבין. אבל על כך שהכפשת את רבין בעניין הרגלי השתיה שלו, אתה מוכן לדבר?
– זאת הייתה שגיאה ואני מצטער על זה. לא רק בגלל העוול שגרמתי ליצחק רבין, אלא גם בגלל הפגיעה בעצמי. אני מצטער על כל פעם שהשתמשתי בביטויים בוטים, והנחתי לוויכוח, שהיה באמת לשם שמים, לגלוש לפסים אישיים. על כל הביטויים האלה אני מצטער. זה לא הוסיף לי, זה לא הועיל לי, זה לא תרם להשקפותיי, זה לא עזר לי להשפיע, ורק קלקל את השורה. לו יכולתי למחוק את הדבר הזה, הייתי מוחק אותו. … כשאתה צעיר, אתה משלה את עצמך שפרובוקציה תועיל לך בדרך כלשהי. אדם מבוגר יודע שפרובוקציה עושה את ההיפך. יש כאלה שלא למדו את זה עד היום. אני למדתי מזה לקח. … הסיפור על רבין היה פשוט מיותר. זה היה יצר שהייתי צריך להתגבר עליו. חשבתי שאם יש ויכוח ויש מלחמה על דברים באמת חשובים, זה נותן לגיטימציה להשתמש בכל הכלים שעומדים לרשותי. היום אני יודע שזה לא נכון".

אז עוד לא הכרנו את הביטוי שיימינג.

* ידינו לא שפכו – דבריו של יעלון על פיהם "ידינו שפכו את דמם של בני הזוג הנקין" אומללים. יעלון אמר זאת, כיוון שהרצח נעשה כנקמה על הטבח במשפחת דוואבשה בכפר דומא.

הטבח בדומא הוא מעשה טרור מפלצתי, שביצעו מחבלים יהודים בני עוולה, בני עמי שבחרו בטרור. העובדה שבכנופיות הטרור בגבעות הנערים מאולפים לשבש חקירה ולסכור את פיהם, לא תשנה את העובדה הזאת. גם אלה שקופצים להכחיש את העובדה שמדובר במחבלים יהודים יודעים היטב את האמת. ובסופו של דבר האמת תצא לאור והרוצחים יבואו על עונשם.

הטבח בדומא חמור דיו, ואין צורך להעמיס עליו גם את הרצח הנורא של בני הזוג הנקין. גם אם ספציפית הקולר התורן שבו נאחזו הרוצחים הוא נקמה על הרצח בדומא, אין בכך ולא כלום. מאה שנות טרור ותוקפנות ערבית אינה נובעת מנקמה על מעשה זה או אחר, אלא מרצון שלא נחיה כאן ומחוסר נכונות להשלים עם קיומנו בארץ ישראל. רבים ממעשי הטרור הערבי תורצו כנקם, ואגב, גם מעשי טרור יהודי, מהטבח במערת המכפלה ועד דומא, תורצו גם הם כנקם. אין לקבל זאת. ואין כל סיבה לספק הסברים מקלים לטרור הערבי.

יעלון יודע זאת היטב. הוא עצמו מרבה לומר זאת ולחנך על כך וכתב על כך בספרו. שמעתי הרצאה שלו בימים שבהם הוביל את הניצחון על מתקפת הטרור, כרמטכ"ל. השורה התחתונה של דבריו הייתה, שמלחמת השחרור שלנו טרם הסתיימה. כלומר, אין לחפש מניע זה או אחר לפיגוע זה או אחר, אלא להבין שיש כאן מלחמה בין שני העמים על הארץ הזאת, וזו מלחמת הקיום שלנו.

למרבה הצער, מדינת ישראל לא עשתה ואינה עושה די כדי להדביר את נגע החיה הכהניסטית, ולדכא את הגיס החמישי בגבעות. ולכן, נכון לומר, בלשון פרשת "עגלה ערופה", שידינו שפכו את הדם בדומא. אולם ידינו לא שפכו את דמם של בני הזוג הנקין, אלא ידי הרוצחים, ידי שולחיהם, ידי המסיתים, ידי הרש"פ המעודדת טרור.

אני מקווה מאוד שיעלון יחזור בו מדבריו האומללים.

* על הסכין – במלאת 16 שנים למתקפת הטרור של 11 בספטמבר בארה"ב, כדאי לזכור שהפיגוע הגדול ביותר בהיסטוריה נעשה כשבידי המחבלים סכינים בלבד. ולחשוב על כך שהם חותרים לנשק גרעיני.

* ביד הלשון

ידינו שפכו את הדם – דבריו האומללים של יעלון, על כך ש"ידינו שפכו את דמם של בני הזוג הנקין", מהדהדים (בהיפוך) את פרשת עגלה ערופה.

מדובר במצווה המופיעה בספר דברים, ונושאהּ הוא טקס כפרה והיטהרות של קהילה בעקבות רצח שנעשה בקרבתה, ולא ידוע מי הרוצחים.

על פי ההלכה, אם נמצא מת המוטל על הקרקע ולא ידוע מי הרגו, יוצאים שלושה דיינים מבית הדין הגדול שבירושלים, ומודדים את המרחק מהמת אל הערים הסמוכות, כדי לקבוע איזו עיר היא הקרובה ביותר. לאחר מכן קוברים את המת באותו מקום. "כִּי-יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ, נֹפֵל בַּשָּׂדֶה, לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ. וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ, וּמָדְדוּ אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל. וְהָיָה, הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל-הֶחָלָל, וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר, אֲשֶׁר לֹא-עֻבַּד בָּהּ, אֲשֶׁר לֹא-מָשְׁכָה בְּעֹל. וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת-הָעֶגְלָה אֶל-נַחַל אֵיתָן, אֲשֶׁר לֹא-יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ, וְעָרְפוּ-שָׁם אֶת-הָעֶגְלָה בַּנָּחַל. וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי, כִּי בָם בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם יְהוָה, וְעַל-פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל-רִיב וְכָל-נָגַע. וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא, הַקְּרֹבִים אֶל-הֶחָלָל, יִרְחֲצוּ אֶת-יְדֵיהֶם עַל-הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל. וְעָנוּ וְאָמְרוּ: יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת-הַדָּם הַזֶּה, וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ. כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-פָּדִיתָ, יְהוָה, וְאַל-תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם. וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ, כִּי-תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה" (דברים כא, א-ט).

בעברית העכשווית אנו משמשים בביטוי רוחץ בניקיון כפיו (הלקוח מתהלים), לתיאור מי שמשתמט מאחריות. לכאורה, זקני העיר רוחצים בניקיון כפיהם ומתנערים מאחריות, באומרם: "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת-הַדָּם הַזֶּה, וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ".

אולם ההיפך הוא הנכון. יש כאן קריאה לנטילת אחריות. הרי מה פתאום זקני היישוב צריכים בכלל להבהיר שידיהם לא שפכו את הדם? וכי מישהו חושד בהם שידיהם שפכו את הדם? אלא שיש כאן אמירה, שיש לעיר ולהנהגתה אחריות לעשות הכל כדי להגן על כל אדם הנמצא בה ובסביבתה. ואם אדם כזה נרצח, נדרשת מהם האחריות, ועליהם לבדוק היטב שאכן עשו הכל כדי למנוע את הרצח. ורק אם הבדיקה הזאת תוכיח שעשו הכל, הם יכולים לרחוץ בניקיון כפיהם.

* "חדשות בן עזר", "על השבוע"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s