צרור הערות 10.9.17

* גרוע יותר משחיתות – ההחלטה להעמיד לדין את שרה נתניהו, בכפוף לשימוע, עדין אינה כתב אישום. ואם יהיה כתב אישום, כלל אין זה ברור שהוא יוביל להרשעה. ומבחינה משפטית, אדם חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו.

הבעיה אינה בתחום הפלילי–משפטי, אלא הציבורי, המוסרי. גם התיקים שנסגרו, כיוון שלא הוכחה מעבר לספק סביר מעורבותה האישית של שרה נתניהו בהם, מעידים על שחיתות וכמובן התיק על פרשת המעונות.

כל הפרשות הללו וכל פרשות נתניהו, מעבר לעניין הפלילי, מעידות על התנהלות שלטונית רקובה, מסואבת ומושחתת.

נתניהו, שהוא קמצן קיצוני בנוגע לכספו הפרטי, הוא בזבזן גדול כאשר מדובר בכספי הציבור להנאותיו הפרטיות. נתניהו, נושא הדגל של "ריסון תקציבי", גם על חשבון החלשים ביותר בחברה, משולל כל רסן בהוצאות תקציביות לצרכיו הפרטיים. נתניהו, שמבזבז ללא חשבון כספי ציבור להנאותיו, מקבל בנוסף לכך "מתנות" מטייקונים למימון אורח החיים הראוותני, הרהבתני, הגרגרני, הנהנתי המסואב שלו. וכשהדברים כרוכים גם במרמה, דיווחים כוזבים וכד', ברור שהדברים נעשים במודע.

אבל יש דבר גרוע יותר מהשחיתות, והוא התמיכה הגורפת של המוני חסידי נתניהו בשחיתותו. בפרשות אולמרט, מצד אחד עלתה התנהלות חמורה, עבריינית, מושחתת ופושעת של אולמרט וסביבתו הקרובה, אך מצד שני – התנערות של הציבור הישראלי, שעמד על רגליו האחוריות לניקוי האורוות. ואילו בפרשת נתניהו, אנו רואים תמיכה גורפת בו, תמיכה גורפת בשחיתותו, הסתה ושנאה כלפי גורמי אכיפת החוק. המונים המצדיקים את התנהלותו הבזבזנית והמסואבת ואת ה"מתנות", וכותבים ש"התמזל מזלו של עם ישראל, שאדם שיכול ביום אחד להרוויח בעסקים פרטיים כמו בשנה כראש הממשלה בוחר באלטרואיזם קיצוני לוותר על כל זה כדי לעבוד למען העם כפוי הטובה הזה", זאת כבר מחלת נפש קולקטיבית. זה חמור יותר מעצם השחיתות, כי המחסום הגדול ביותר בפני שחיתות הוא הבושה, וכאשר אין בושה, הסכר נפרץ. כאשר עומד החשוד בפלילים בפני המון ולועג ל"חמגשיות" ולועג "הם עוד יזמנו לחקירה את קאיה. באזהרה!" והאספסוף מריע, אות הוא שהשחיתות הפכה להיות לגיטימית.

זו סכנה אסטרטגית למדינת ישראל.

* תרבות של שחיתות – כל אימת שאני שומע על פרשת שוחד, מטרידה אותי השאלה הנוגעת למגע הראשון בין המשחד למשוחד; להצעת השוחד. מעבר לסוגיה המוסרית, הערכית – מטרידה אותי השאלה האנושית: המשחד לא מפחד? הוא לא מתבייש? הרי מקבל ההצעה יכול לגשת מיד לתחנת המשטרה הקרובה ולהפליל אותו.

מציע השוחד כנראה מכיר את מקבל ההצעה. הוא לא יציע אותה למי שישליך אותו מכל המדרגות.

כאשר אנו קוראים על עוד ועוד מקרים של שוחד, בחלונות הגבוהים ביותר של השלטון ושל מערכת הביטחון, פירוש הדבר שיש כאן תרבות של שחיתות ושוחד. תרבות כזאת היא איום אסטרטגי על ביטחון המדינה.

כאשר קיימת תופעה כזאת, מי שאמון על הנהגת המדינה, ולכן גם על טיפול באיומים אסטרטגיים, כלומר ראש הממשלה, חייב להוביל מלחמת חורמה בשחיתות. לשם כך, הוא צריך להיות מופת של טוהר מידות וניקיון כפיים.

כלומר לא נתניהו.

* מה מטרת ההפגנות? – ההחלטה להגיש כתב אישום (בכפוף לשימוע) נגד שרה נתניהו מוכיחה עד כמה מרושעות ושקריות הטענות הנבזיות נגד היועץ המשפטי לממשלה. האם המפגינים נגדו יכרעו ברך ויתנצלו? חחחחחה. האם הם יפסיקו את ההפגנות נגדו? מה פתאום? הרי ההפגנות כלל אינן קשורות לשחיתות, לא לנתניהו ולא למנדלבליט, אלא לאמביציה המטורפת של אלדד יניב להיות "מנהיג".

* מאן דהוא ששמו אלדד יניב – יוסי ורטר, "הארץ", עוקב מקרוב אחרי חקירות נתניהו מראשיתן, והוא אחד העיתונאים הבקיאים בהם ביותר. בלשון המעטה, אי אפשר לחשוד בו באהדה לנתניהו. וכך הוא כתב השבוע: "החקירה המסועפת אינה קופאת על שמריה, ההיפך הוא הנכון. היא מתפשטת כאש מאכלת. אולי כדאי למארגני הפגנת מוצ"ש הקבוע בפתח תקווה לשקול לסגור את הבסטה. התנהלות החוקרים, שמגובה ומלווה על ידי היועץ המשפטי לממשלה וצוותו, אינה מלמדת על ניסיון מריחה או טיוח. אין צורך לנשוף בצווארם. בשלב זה ההפגנות הללו נראות יותר כקמפיין פוליטי של מאן דהוא לקראת הבחירות לכנסת ה-21".

גיא פלג מערוץ 2, שאף הוא עוקב מקרוב אחרי החקירות ואף הוא בקיא בהן מאוד וגם בו קשה לחשוד באהדה יתרה לנתניהו, בלשון המעטה, אומר בדיוק אותם הדברים.

אין אפילו שמץ של יושרה בהפגנות שמארגן "מאן דהוא" ששמו אלדד יניב.

* בובת פיתום – יאיר נתניהו הוא בובת הפיתום של נתניהו. קראו מה הוא כותב ומשתף ותדעו מה אבא שלו חושב ואומר. ומה שהוא כותב ומשתף הוא איום ונורא.

* חילופי תפקידים – על פי שיטת הסניוריטי, נשיא בית המשפט העליון הבא, אחרי אסתר חיות, יהיה לתקופה קצרה פוגלמן, אחריו יצחק עמית והחל ב-2028 – נועם סולברג, תושב גוש עציון.

והרי התחזית – ככל שיתקרב מועד מינויו של סולברג, התומכים הנלהבים בשיטת הסניוריטי יקראו לשינויה. המתנגדים לשיטה יהיו לתומכיה המובהקים. לאלה ולאלה יש מן המוכן את כל הנימוקים וההסברים, מנוסחים היטב.

* קווים אדומים – סיפור משנותיה הראשונות של אורטל. ב-1984 מינה הקיבוץ את פ' למדריך גרעין של תנועת הצופים לאורטל. היה זה בחור צעיר, בוגר גרעין שהשתחרר באותה שנה מצה"ל, בעל ניסיון הדרכה מרשים בצופים, מי ששירת כחל"תניק, בשנת הדרכה בתנועה במהלך שירותו. מדובר בצעיר מוכשר, כריזמטי, חרוץ וחביב על הכל.

זמן קצר לאחר מכן, התבטא פ' והתברר שהוא כהניסט מוצהר. תנועת הצופים פנתה לאורטל בבקשה להפסיק את העסקתו כמדריך. פ' הוזמן לשיחה עם מזכיר הקיבוץ, ואישר שאכן אלו דעותיו. מזכירות אורטל החליטה לפטר אותו, אך בשל המשמעות העקרונית ציבורית, הביאה את הנושא לאסיפת חברים.

באסיפה רבת משתתפים, שבה פ' שב ואישר שאלו עמדותיו, עמדה הדילמה בין חופש הביטוי והכישרון של האיש, לבין המיאוס הכללי מדעותיו. ברוב גדול הוחלט להפסיק לאלתר את עבודתו כמדריך (אני תמכתי בהחלטה, ואף הבעתי את דעתי באסיפה, אך עדין לא הייתה לי אז זכות הצבעה).

נכון, חופש הביטוי הוא נר לרגלינו. אין לפטר אדם מעבודתו בשל עמדותיו. אילו פ' עבד במוסך, בנגריה או במטע, איש לא היה מעלה על דעתו לפגוע בעבודתו. אולם כאשר מדובר על חינוך נוער, על השפעה על עמדות החניכים, על ייצוג דרכה של אורטל בפני נוער שאנו רוצים לגייסו להגשמה בקיבוץ – יש לנו אמירה חינוכית: לא בבית ספרנו.

אני מאמין שכך בדיוק היינו נוהגים היום, אילו היה מדובר באיש "שוברים שתיקה". "שוברים שתיקה" הוא ארגון הפועל בכל רחבי העולם, כחוד החנית של ה-BDS, נגד מדינת ישראל; עובר מעיר לעיר, ממדינה למדינה ומעליל עלילת דם קולקטיבית נוראה על צה"ל. האם אדם שאלו עמדותיו ראוי לחנך נוער? לדעתי לא.

העליתי באוב את הפרשה העתיקה הזאת, בשל פרשת המורה טלי מזרחי ממיתר. גל עכור מציף את התקשורת ובעיקר את הרשתות החברתיות – מורה פוטרה מתפקידה בשל דעותיה הפוליטיות, כיוון שהיא נגד השלטון, כיוון שהיא "שמאלנית". הממשלה מפטרת מורים שמסרבים לדבוק בקו הפוליטי שלה. פשיזםגזענותלאומנות בלה בלה בלה. מזכיר תהליכים בלה בלה בלה. אחד השווה בפייסבוק לנאצים, ומיד קיבל עשרות לייקים ותגובות תמיכה מתלהמות, כשכל מגיב מחמם את הבא אחריו הכותב ביתר קיצוניות.

ובכן, היא כלל לא פוטרה. היא התפטרה. היא לא התפטרה בגלל החלטה של משרד החינוך, אלא בשל מחאת ההורים. מחאת ההורים אינה כיוון שהיא נגד הממשלה – יש עשרות אלפי מורות ומורים שמתנגדים לממשלה. מחאה ההורים אינה כיוון שהיא "שמאלנית" – רבים מן המורים הם "שמאלנים". המחאה הייתה כיוון שהיא השתתפה באירועי "שוברים שתיקה" והצטלמה עם דגל אש"ף.

האם יש לנו, ההורים, זכות להביע עמדה ערכית באשר לחינוך ילדינו?

היא לא פוטרה, ולאחר שהתפטרה מבית הספר הספציפי שבו הייתה מחאת ההורים, היא חזרה ללמד בבית הספר בו לימדה עד אותו רגע.

אז תרגיעו. לא, לא חזרנו לימים האפלים של יולי תמיר, שבה פוטרו מורים בשל עמדותיהם.

* מכחישי השואה תוצרת בית – דבר שאני מקפיד מאוד שלא להיגרר אליו, הוא ויכוח עם המנוולים שמשווים את ישראל לנאצים. עצם ההשוואה הנואלת, פוסלת את הדיון עם אותם אנשים. הרי הם מנסים להכניס אותנו למלכוד. כאשר משיבים להם, לדוגמה, "מה, אצלנו יש תאי גזים?" הם משיבים, "עדין לא, אבל…". עצם ההיגררות לדיון עם המנוולים הללו, נותן לגיטימציה להשוואה הזאת, כאילו: נכון, יש הבדלים מסוימים. אבל הרי אין כל מישור להשוואה.

הגישה שלי לאותם מנוולים, היא פשוט להבהיר להם שאינם אלא מכחישי השואה.

* מי גרוע יותר מדאעש – צבי יחזקאלי ראיין ניצולי דאעש בגבול טורקיה סוריה לכתבה בערוץ 10. לא ראיתי את הכתבה, אך כנראה שהדברים באמת מזעזעים, כיוון שאפילו רוגל אלפר (!) בפשקוויל "ביקורת התקשורת" שלו, לא יכול היה להכחיש זאת. הפשקוויל שלו נאלץ להתמודד עם העובדה שהצופה ראה דברים מזעזעים. ולכן, הוא תקף את יחזקאלי, על כך ששכח להציג את הדברים בפרופורציות (רוגל אלפר ו… פרופורציות) ולהזכיר שכך נהגו שלטונות באירופה ובכל העולם, ומכאן שהכתבה של יחזקאלי נועדה בסך הכל לשרת את האג'נדה האנטי מוסלמית שלו. השורה המסכמת של הפשקוויל היא: "האיסלאם לא גרוע יותר מכל דת מונותיאיסטית אחרת". וכיוון שבפשקווילי הפרופורציות שלו הוא נוהג להציג את ישראל כאוטוקרטיה רודנית של הדת היהודית, ברור מה מגמת הפשקוויל. שהאיסלאם בנוסחו הדאעשי, שעליו נסוב הדיון, לא גרוע יותר, ואם לדייק – גרוע פחות, מישראל.

וכך נפתח הפשקוויל: צבי יחזקאלי נסע לגבול טורקיה־סוריה, לגבות מאנשי דאעש לשעבר "וידויים".

"וידויים" במירכאות, שכן יחזקאלי הוציא את העדויות הללו בעינויים, לא?

* חגיגת פרידה – ההתיישבות בגולן חוגגת השנה יובל להיווסדה. זהו גם יובלו של קיבוץ מרום גולן, בכור יישובי הגולן. לפני 25 שנה בדיוק, במלאת 25 שנה להתיישבות בגולן, הונפה עלינו מאכלת העקירה, החורבן ומסירת הגולן לידי הדיקטטור הסורי.

השבוע לפני 25 שנה, ערך נשיא המדינה חיים הרצוג ביקור ממלכתי בגולן, לציון 25 שנים להתיישבות, שהסתיימה בחגיגת ה-25 במרום גולן, בהשתתפותו. הביקור תואם חודשים מראש, עוד טרם החל המו"מ על נסיגה, ומטבע הדברים, החדשות הרעות האפילו על הביקור.

כך הכתיר נחום ברנע, שנלווה לביקור, את כתבתו במוסף השבת של "ידיעות אחרונות", שלושה ימים אחרי הביקור: "הדמעות, הזעם, הנוסטלגיה; חגיגת פרידה ברמת הגולן".

"חגיגת פרידה". כך חשו רבים.

אנו, תושבי הגולן, לא אמרנו נואש. ניהלנו מאבק נחוש ודמוקרטי, וסחפנו עמנו את רוב עם ישראל, תחת הסיסמה "העם עם הגולן". אכן, העם היה עם הגולן, ולכן רבין, פרס, נתניהו וברק, שניסו למסור את הגולן לסורים, כשלו.

הכתבה של נחום ברנע התפרסמה ב-11.9.92. בדיוק שנתיים מאוחר יותר, ב-11.9.94, חבריי ואני פתחנו בשביתת הרעב בגמלא. במשך 19 יום חיינו על מים בלבד. רבע מיליון אזרחי ישראל עלו לגמלא להזדהות אתנו. שביתת הרעב מיקדה לענייננו את תשומת הלב התקשורתית בארץ ובעולם. השאר – היסטוריה.

חלפו עוד 7 שנים, וב-11.9.01 אירעה מתקפת הטרור האיסלמיסטית על ארה"ב ובמרכזה – התרסקות המטוסים אל המגדלים התאומים. למחרת בבוקר, הייתי במשרדי התנועה הקיבוצית, שם ראיינתי מועמדים לקליטה באורטל. פגש אותי אחד מראשי התנועה, ואמר לי: "ניצחתם". תחילה לא הבנתי למה הוא מתכוון, והוא הסביר: "עכשיו, כשכל העולם ראה עם מי יש לנו עסק – נסיגה מהגולן כבר לא תהיה עוד על הפרק". איני יודע האם ועד כמה העולם באמת התרשם והבין. אולם אילו הנסיגה התרחשה, חלילה, השאלה היום הייתה מי יישב בחופי הכינרת, צבא איראן או דאעש.

"חגיגת פרידה". במאבקנו הצלנו את מדינת ישראל מאסון לאומי. היום הכל מבינים זאת (למעט קומץ סרבני התפכחות). חלפו 25 שנים, הגולן פורח ומשגשג כפי שלא פרח מעולם.

"חגיגת פרידה". איך אמר דני סנדרסון? "הפרדה קשה, אבל החמור קשה יותר".

* צליל מכוון – זו השנה השניה שהשתתפתי בליל שירה בגני חוגה שבעמק המעיינות, של מועדון הזמר "צליל מכוון", שמבוסס בעיקר על תושבי בית לחם הגלילית ואלוני אבא. לילה שלם, ליל שבת, למעלה מעשר שעות שירה ללא הפסקה, בליווי הירח ה(כמעט)מלא עד אחרי הזריחה, עם השירים היפים והטובים ביותר, מכל הסגנונות, כולל שירי איכות שלא נהוג לשיר אותם בשירה בציבור.

מוביל את השירה צליל בירן, וירטואוז יוצא דופן בנגינה על פסנתר ובהובלת השירה. לצדו נגנים מן האזור, בגיטרה ובוזוקי, כלי נשיפה וכלי הקשה. אשתו, סלעית, זמרת מוכשרת כשלעצמה, אנרג'ייזרית של ממש, מתרוצצת עם המיקרופון הנודד, רוקדת וקופצת כל הלילה (טוב, לא בשירים השקטים).

הקהל כולל מבוגרים וילדים בכל הגילאים. הילדים הם שותפים פעילים. חלק מן האנשים פורשים לאוהלים במהלך הלילה ויש המתמידים כל הלילה. אני למשל, שרתי כל הלילה ללא הפסקה (חוץ מכאשר הכנסתי לפה קציצה או קלח תירס).

צליל עצמו, כתמיד, אינו מפסיק לרגע, אף לא להפסקת פיפי. זה כבר הפך לנושא לבדיחות, כולל הומור עצמי – הוא הציג באמצע "פרסומת חסות"; פרסומת לחיתולים למבוגרים…

גם אנשים מהקהל שרים כסולנים. אני שרתי את "רואים רחוק רואים שקוף" ואת "דברים שרציתי לומר".

והיה גם חידון מוסיקלי על משפחת בנאי. מעין "תו השעה" לזיהוי שירים על פי התווים הראשונים שלהם, ושיבוץ תמונתו של האמן בעץ המשפחה. החידון היה תחרות בין בית לחם ואלוני אבא. מי ניצחו בגדול? אורטל (היינו שם כשתי משפחות).

חוויה אדירה לחובבי הזמר העברי.

* ביד הלשון

המגדלים התאומים – ב-11 בספטמבר ימלאו 16 שנים למתקפת הטרור האיסלמיסטית של ארגון אל-קאעידה על ארה"ב, ובמרכזה התרסקות המטוסים החטופים אל תוך צמד גורדי השחקים בני 110 הקומות במרכז הסחר העולמי בניו יורק – Twin Towers.

איך יש לקרוא ל- Twin Towersבעברית? השם המקובל הוא "מגדלי התאומים", אך זו טעות. מגדלי התאומים, פירושם המגדלים של התאומים. אך המגדלים אינם של התאומים, אלא הם הם התאומים.

ולכן, נכון לומר המגדלים התאומים.

 * "חדשות בן עזר", "על השבוע"

מחשבה אחת על “צרור הערות 10.9.17

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s