צרור הערות 3.9.17

* יקיר הימין הרדיקלי – איני בטוח אם חיים רמון מודע לכך, אבל הוא אחד מיקירי הימין הרדיקלי. חיים רמון?! זה שדוחף בכל כוחו לנסיגה חד צדדית מרוב השטחים וממזרח ירושלים?!

מוזר, אבל עובדה. במלחמתם נגד מערכת אכיפת החוק ובעיקר מערכת המשפט בישראל, חיים רמון הוא אחד מגיבוריהם, בגין המעשה המגונה עליו הורשע. הנראטיב המטורף, הוא שמערכת המשפט תופרת תיקים לכל מי שמבקר אותה או מנסה לחולל בה שינויים. חיים רמון כשר המשפטים רצה לחולל שינויים, ולכן הוא חלק משורה ארוכה של פוליטיקאים שהמערכת המאפיוזית של המשפט הישראלי תפרה לו תיק.

האמת היא שחיים רמון אמנם הציע שינויים מסוימים במערכת המשפט, אך הוא לא היה רפורמטור של ממש. שר המשפטים שהיה רפורמטור אמתי, שמתח ביקורת חריפה ורוחבית על המערכת והציע לערוך בה שינויים נרחבים היה פרופ' דניאל פרידמן. וראה זה פלא, שום תיק לא נתפר לו. שום רבב לא דבק בו. ומעולם איש לא טען כנגדו כל טענה בדבר ניקיון כפיו, טוהר מידותיו, ובפרוטוקולים של זקני מערכת המשפט לא הודחה אף קצינה להתנפל עליו בנשיקה צרפתית כדי להאשים אותו במעשה מגונה. איך זה מסתדר?

מסתבר שיש הסבר: "החריג הוא פרופסור דניאל פרידמן. הוא בא מהאקדמיה, בשר מבשרם, אותו לא הצליחו להפליל, לכן הפלילו וסלקו את פטרונו, ראש הממשלה". הנה, עכשיו הם מגייסים גם את אולמרט. אולמרט, שמנסה כבר כמה שנים להפיץ את הנראטיב המטורף, לפיו הימין הקיצוני, המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט תפרו לו תיק כדי לסכל את השלום שהוא כמעט הביא על ישראל ועל המזה"ת, משתלב בנראטיב המטורף של הימין הרדיקלי. אגב, יש גם "הסברים" איך זה שלא תפרו שום תיק על איילת שקד, שבניגוד לרמון באמת מציעה שינוי משמעותי במערכת המשפט (אם כי פחות מפרידמן).

* מיהו רדיקלי – ולמה אני מגדיר אותם "רדיקלים"? הרי בדרך כלל הביטוי "ימין רדיקלי" שמור לאזור חיוג החיה הכהניסטית, החותרת לעקור מן השורש את מהותה הדמוקרטית של ישראל ולהפוך אותה לישות אחרת לגמרי. והרי לא בהם מדובר.

יש להבחין בין קיצוני ורדיקלי. קיצוני הוא מי שעמדותיו הן בקצוות של ספקטרום הדעות. רדיקלי הוא מי שמציע לשנות את המצב הקיים מן השורש. לדוגמה, השמאל הרדיקלי, להבדיל מן השמאל הציוני, הוא מי שמתנגד לכך שישראל תהיה מדינה יהודית, וחותר להפוך אותה לעיסה קוסמופוליטית לא יהודית.

בימין הישראלי ובהנהגתו הולכים וגוברים הקולות המנסים להפוך את מדינת ישראל על צירה. שם הקוד של המגמה הוא "למה ארבעים שנה אנחנו בוחרים בימין ומקבלים את השמאל"? המסר הוא, שהימין לא שולט באמת, ולכן צריך לשנות מן היסוד את השיטה הקיימת, כדי שלימין יהיה שלטון ללא מיצרים. לשם כך יש לקעקע את כל מערך האיזונים והבלמים שהוא יסוד מוסד של כל דמוקרטיה, את שלטון החוק שבלעדיו אין דמוקרטיה, ולהמיר אותם ב"דמוקרטיה" המבוססת על עיקרון אחד בלבד – שלטון הרוב. כדי שהרוב ישלוט, יש להכפיף לו את החוק, את מערכת המשפט, את האקדמיה, את השירות הציבורי וכו'. ובשם הרעיון הזה, הם נלחמים באותם גורמים, המכונים בשם השנוא "אליטות". וכאשר הרוח הזאת נושבת מרחוב בלפור, זאת בהחלט סכנה של פוטיניזציה.

מי שקרא את מאמריי בעשרים השנים האחרונות, יודע שאני מתנגד עקבי וחריף לאקטיביזם השיפוטי. תמכתי בחלק ניכר מהרפורמות של פרופ' פרידמן ואני תומך בחלק מרעיונותיה של איילת שקד. זאת עמדתי בדיון ציבורי הדוגל במערכת משפט חזקה ועצמאית, וסבור שעליה לנהוג אחרת, ושהאקטיביזם, בעיקר בתקופת ברק ובייניש, רק החליש אותה, את עוצמתה ומעמדה. מכאן ועד לעלות על מערכת המשפט בדי-9 ולהעליל עליה עלילות שווא המציגות אותה כמאפיה פלילית, ומכאן ועד תמיכה בשחיתות ובמושחתים רב המרחק.

* ביביזם רדיקלי – וברור לי שלפחות חלק מרדיקליות הזאת אינה ימין רדיקלי, אלא ביביזם רדיקלי – כלומר עבודת אלילים של חסידיו השוטים של נתניהו, שמוכנים לחרב את החברה הישראלית ואת מערכות החוק והמשפט, כדי לשרת את האינטרס של אלילם.

* כפני קאיה – נאומו המתלהם של נתניהו, והמון חסידיו השוטים, המשולהבים, שטופי המוח, שצווחו ככרוכיה את סיסמת הקרב האינפנטילית "לא יהיה כלום כי אין כלום" (על סמך חקירה וראיות, כמובן), הזכירו לי את דבריו של רבי יהודה במסכת סנהדרין: "… בית הוועד יהיה לזנות… ופני הדור כפני קאיה, והאמת נעדרת".

* שינוי חברתי – אני שמח על השינוי בעמדת המדינה בנושא אימוץ ילדים במשפחות חד-מיניות. ביקרתי את העמדה הקודמת של המדינה, מן הסיבה שהשיקול היחיד בהחלטה על אימוץ, צריך להיות טובת הילד, ולא הנטיה המינית של המאמצים.

למרות שביקרתי את העמדה הקודמת, כאן אבקר את הנימה שהייתה בקרב רבים מאלה שיצאו נגד אותה עמדה. היה טרנד חזק של טענה על מדינה ההולכת אחורה, נסוגה מדרכה ומתפיסותיה ומאמצת גישות הומופוביות קיצוניות חשוכות וכו' וכו' וכו'. מן הביקורת הזאת ניתן להבין, כאילו עד עתה משפחות חד מיניות יכלו לאמץ ילדים, ולפתע באה ממשלה הומופובית ושינתה זאת. אך הרי זו עמדת המדינה מיום הקמתה, והעמדה שהוצגה היא תשובה לעתירה לבית המשפט העליון, של מי שמנסים לשנות את הדרך המסורתית.

דווקא השינוי בעמדת המדינה, הוא ייצוג למגמה מבורכת של החברה הישראלית בעשורים האחרונים – של פתיחות כלפי הלהט"בים. דוגמה לכך, היא עמדתו הנחרצת של נפתלי בנט, שדחה בתוקף את הביקורת שנמתחה עליו בקרב חוגים בציונות הדתית, על כך שיועצת התקשורת שלו היא לסבית. הוא ענה בפשטות שהוא בוחר עובדים על פי כישוריהם, ונטיותיהם המיניות כלל אינן מהוות שיקול. ומה שיותר יפה, הוא הגיבוי הרחב שהוא קיבל ממרבית הציבור הדתי לאומי, שהתייחס לעמדתו כמעט כמובנת מאליה.

לפני עשור, אף מנהיג דתי לא היה מעסיק לסבית מוצהרת ובוודאי שלא היה מקבל לכך גיבוי מציבורו. לפני עשרים שנה, אף מנהיג חילוני לא היה נוהג כך. ולפני שלושים שנה, כאשר רצו לסכל את מינויו של דן שומרון לרמטכ"ל, הפיצו כלפיו את הטענה שהוא הומו. הטענה הזאת הביאה לבדיקה שהפריכה את השמועה. כל ההתנהלות סביב הפרשה הייתה רק סביב השאלה האם הטענה היא טענת שווא או אמת, ואיש לא העלה על דעתו את הטיעון, שהיום הוא כמעט מובן מאליו – ואם כן, אז מה? מה הקשר?

* ליברמן צודק – שר הביטחון ליברמן צודק בהתנגדותו לחזרה על הטעות של עסקת שליט. עסקת שליט, מבית מדרשם של נתניהו וברק, כבר עלתה לנו בחיי ישראלים, שדמם אינו סמוק פחות מדמו של שליט, וכך היה גם בעסקאות קודמות.

המקרה של הדר גולדין ואורון שאול קיצוני עוד יותר, כיוון שתמורת המחבלים ששוחררו בעסקת שליט, חייל ישראלי חי חזר לישראל, ואילו כאן מדובר בגופות של חללי צה"ל. תמורת גופות של חללי צה"ל, אין לשחרר אף מחבל חי.

הגיעה השעה שממשלת ישראל תאמץ את מסקנות ועדת שמגר כמדיניות מחייבת (בהנחה שהשמועות וההדלפות על ההמלצות נכונות).

יש לציין, שלפחות משפחת גולדין אינה דורשת עסקת שבויים אלא הגברת הלחץ על חמאס.

* קורבניותם אומנותם – מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש מזהיר מפני משבר הומניטרי ברצועת עזה. הוא צודק, אלא שהוא מפנה את דבריו לכתובת הלא נכונה. לא ישראל אחראית למצב וגם לא מצרים, אלא אך ורק השלטון הפלשתינאי ברצועה. הם האחראים, הם האשמים והם אלה שיכולים למנוע אותו, אם רק ירצו. כנראה שאינם רוצים.

לפני 12 שנים ישראל נסוגה באופן חד-צדדי מרצועת עזה, עד המ"מ האחרון ועקרה את כל יישוביה ואת כל אזרחיה מן הרצועה. מרגע זה, האחריות על הרצועה היא של שליטיה – תחילה רש"פ ולאחר זמן קצר חמאס.

אילו הפלשתינאים השתמשו בשטח שקיבלו כדי לפתח את רצועת עזה ולהצמיח את כלכלתה, כל העולם היה עומד בתור כדי להשקיע בה, ובראש ובראשונה ישראל. רצועת עזה הייתה הופכת סינגפור של המזה"ת. אולם הפלשתינאים העדיפו להפוך את הרצועה לבסיס יציאה לטרור ובסיס לשיגור טילים לעבר האוכלוסיה האזרחית הישראלי ולחפור מנהרות תופת לתוך שטח ישראל. עיקר משאביהם הופנו לטרור. עובדות אלו אינן היסטוריה – זה המצב גם היום. הם עוסקים בהכנות לחידוש התוקפנות ובמקביל מייללים בפני העולם על מסכנותם. יתר על כן, למרות שישראל נסוגה מעזה ונענתה בטרור וטילים, היא מסייעת באופן מסיבי לאויביה. גם בימים הקשים ביותר של ירי הרקטות, מאות משאיות אספקה עברו מדי יום מישראל לרצועה.

כרגיל, הקורבניות הפלשתינאית האינפנטילית; חוסר היכולת שלהם לקחת אחריות על מצבם, כי הרבה יותר קל ליילל ולהאשים את ישראל. ומי שמסייע להם הוא העולם, שבמקום להעמיד אותם במקום ולדרוש מהם אחריות, מסתפק בלנגב להם את הדמעות ולדרוש אחריות מישראל.

מסתבר שגם המזכ"ל החדש, שתלינו בו ציפיות לשינוי כיוון, ממשיך ללכת בדרך הנלוזה של קודמיו, ולהיות פטרון ההתבכיינות של הפלשתינאים – שקורבניותם אומנותם.

* חאג' שמח – מיליוני מוסלמים סבבו את הכעבה במכה שבסעודיה, לרגל חג הקורבן. כולם עברו בידוק ביטחוני במגנומטרים, ולא התבכיינו.

* אי אפשר להבין – יש לי ויכוח ממושך עם חבר, היסטוריון, שתמה שוב ושוב איך איני מסוגל להבין את תופעת האוטו-אנטישמיות. איך איני יכול להסביר את המדרון החלקלק הזה. האמת היא, שאני מסוגל להסביר ולנתח את הרציונל, אך איני מסוגל להבין. להבין, זה הרבה מעבר ללדעת לספק הסבר רציונלי. יכול להיות שניתן לספק ניתוח רציונלי מה גורם ליהודי לתמוך ב-BDS כפי שניתן לספק ניתוח רציונלי מה גורם לאבא לרצוח את ילדיו. אך לעולם אי אפשר באמת להבין את התופעה.

* כיוונים חדשים – "כיוונים חדשים" הוא כתב עת לענייני ציונות, יהדות, מדיניות, חברה ותרבות. כתב העת יוצא לאור פעמיים בשנה על ידי ההסתדרות הציונית העולמית בשותפות עם מוסד ביאליק. אין זה כתב עת אקדמי, אבל אנשי אקדמיה רבים כותבים בו, ורמתו גבוהה מאוד. זהו כתב עת ציוני פלורליסטי, הנותן ביטוי למגוון דעות רחב של הספקטרום הציוני, וזה מה שיפה בו, בעיניי.

מייסד כתב העת, עורכו והרוח החיה שלו הוא אלי אייל. אני אוהב את כתב העת הזה, קורא אותו תמיד מכריכה לכריכה ואף מרבה לכתוב בו. לאורך השנים פרסמתי בו 12 מאמרים; בכשליש מן הגיליונות התפרסמו מאמרים שלי.

למרבה הצער, כתב העת חדל להתפרסם. הסיבה לכך היא מצב בריאותו של אלי אייל. אלי היה המשוגע לדבר וכתב העת כולו ניצב על כתפיו. כעת, משאין הוא יכול עוד לשאת בעול, כתב העת חדל לצאת. חבל, ואף הייתי מגדיר זאת כתעודת עניות להסתדרות הציונית העולמית, שכתב העת שלה תלוי באדם אחד.

* הייטנר תומך בנתניהו – עלה ליוטיוב סרטון מתוך חפירות ארכיאולוגיות מלפני 21 שנה.
העלה זאת מי שרצה להראות איך אני, שמרבה לבקר את נתניהו המסואב, הבעתי תמיכה בנתניהו, בשידור ליל הבחירות ב-1996 בערוץ הראשון, כדובר ועד יישובי הגולן. וואו, אני ממש צבוע.

נכון, בבחירות 1996, שבהן בחרתי לכנסת ב"דרך השלישית" זצ"ל, תמכתי בבחירות הישירות לראשות הממשלה בנתניהו.

גם אז לא הערכתי את נתניהו. נהגתי לומר, שלעולם לא אסלח לפרס על שגרם לי לבחור בנתניהו, ושאילו מול פרס היה מתמודד סוס, הייתי תומך בסוס.

גם היום, אילו ראש ממשלה היה מנסה למסור את הגולן לסורים, ומולו היה מתמודד מועמד שמתחייב לשמור על הגולן, הייתי תומך במועמד.

בדיעבד, גם נתניהו ניסה למסור את הגולן לסורים.

ובכל מקרה, העובדה שתמכתי בנתניהו לפני 21 שנים, והיום איני צורח "לא יהיה כלום כי אין כלום" כעדרי חסידיו השוטים, אינה מעידה על כך ששיניתי את דעותיי (אם כי, לגיטימי גם לשנות את הדעות), אלא להיפך, שאני עקבי. העקביות אינה תמיכה באיש אלא בדרך. אבל כאשר "הנאמנות למנהיג" הפכה פתאום לערך המרכזי של הליכוד, דבקות בדרך ולא במנהיג, מצטיירת כזיגזג.

ואגב, גם היום אני משבח את נתניהו כאשר הוא ראוי לשבח, ומגנה אותו כאשר הוא ראוי לגנאי.

וחוץ מזה, נחמד לראות איך הייתי פעם צעיר ויפה. היום נשארתי רק צעיר.

* ביד הלשון

משוגעים רדו – בעת עלייתם של חברי הכנסת יהודה גליק ושולי מועלם להר הבית, הפגינו נגדם ליד גשר המוגרבים פעילי שמאל, תחת הסיסמה: "משוגעים רדו מן ההר".

זוהי פרפרזה לביטוי "משוגעים רדו מהגג", הנפוצה בשיח הציבורי. אבי הביטוי הוא יגאל הורביץ, שר האוצר בממשלת בגין, בשנים 1979-1981. הורביץ ניסה לנהל מדיניות של הקטנת הצריכה הפרטית, הקפאת שכר וריסון תקציבי.

הוא נודע בשתי סיסמאות שהיו שגורות על פיו. האחת – "אין לי", שבעטיה זכה לכינוי "יגאל אין לי". השניה – "משוגעים, רדו מהגג", שנועדה לרמוז לבולמוס הצריכה הפרטית מצד אחד, ולדרישות התקציביות של שרי הממשלה, שהיו בלתי שפויות בעיניו.

הורביץ התפטר לאחר שנתיים בתפקיד, כיוון שלא קיבל גיבוי מראש הממשלה בגין בסירובו להעלות את שכר המורים.

ממנחם רהט למדתי, שיש לביטוי מקור ביידיש. יהודי מזרח אירופה השתמשו בדימוי זה כאשר ביקשו להוריד אדם מרעיונות בלתי מציאותיים: "משיגינער, ארופ פון דאך" (משוגע, רד מהגג, כלומר חזור לקרקע המציאות).

מעניין אם הורביץ, יליד הארץ, הכיר את המקור היידי.

עמק המעיינות 2 – את פינתי האחרונה הקדשתי לשינוי שמה של המועצה האזורית בקעת בית שאן לעמק המעיינות.

תגובה שקיבלתי טענה ששינוי המיתוג נועד לבדל, מבחינה תדמיתית, את המועצה האזורית מן העיר בית שאן.

אני מציג את הגרסה הזאת לשיפוט הקורא, בלי לחוות דעה.

* "חדשות בן עזר", "על השבוע"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s