צרור הערות 27.8.17

* רק – אלדד יניב התראיין בגל"צ, ולאחר שהתבכיין על מעצרו העיר המראיין, ירון דקל: "האמת היא שהמעצר בסך הכל שידרג אותך. הרי המטרה של ההפגנות הזאת היא גם לקדם אותך בפריימריז במפלגת העבודה".

ירון דקל טעה. עליו לשנות מילה אחת בשאלה. לא "גם", אלא "רק".

* אורן חזן 2 – לפני שנים אחדות הגיחה לפתע תנועה חדשה לציבוריות הישראלית – "השמאל הלאומי". המסר שלה היה שהציבור מאס בניכור של השמאל מסמלים לאומיים וממסרים פטריוטיים ומכך שהוא הרחיק לכת בעמדות קיצוניות. אכן, מסר ראוי, חשוב ונכון.

הרעיון העקרוני של שמאל לאומי, שמשמעותו חזרה לערכי תנועת העבודה, נחוץ ואני מאמין שאילו הוצג בתום לב, היה מיטיב להתנחל בלבבות, כיוון שהוא היה סותם ואקום אידיאולוגי במערכת הפוליטית הישראלית.

אבל מהר מאוד הצטייר הארגון כפרובוקציה נטו, שביטויה הוא התלהמות רדודה וסיסמאתית כלפי השמאל, לצד ביטויי מתנחלופוביה מסיתים ורוויי שנאה.

נושאי הבשורה היו שנים – המחזאי שמואל הספרי והעסקן אלדד יניב. מהר מאוד הספרי נעלם. כנראה שהעסקן היה צריך בהתחלה להיאחז באיש רוח, כדי להיבנות כמנהיג. יניב הפרובוקטור לא המריא, וה"תנועה" שלו לא המריאה אותו.

הוא היה חייב לחפש סולם חדש כדי לטפס בו אל התודעה. כשהחלה המחאה החברתית, לפני שש שנים, הוא ניסה לקחת עליה טרמפ ולתפוס עליה בעלות. כרזות "השמאל הלאומי" הציפו אותה בן לילה ויניב ניסה להידחף לתודעה התקשורתית והציבורית כאחד ממובילי המחאה. אלא שמנהיגי המחאה לא ספרו אותו, התנערו ממנו כמו מזבוב טורדן. התקשורת לא קנתה את הסיפור וגם לא הציבור הרחב.

הגל החדש שעליו הוא ניסה לרכב היה השחיתות. לפתע יניב נהיה מיסטר קלין. התוודה על שחיתויות שהיה מעורב בהן כדי להציג עצמו כמתייסר וחוזר בתשובה, והציף את המדיה בסרטוני לשון הרע בנושא השחיתות. המטרה – הכנסת. הוא הקים את "ארץ חדשה" בהנהגתו ורץ אתה לכנסת, אך הציבור לא קנה את הפרובוקציה והוא לא עבר את אחוז החסימה. אח"כ ניסה את הפריימריז במפלגת העבודה, אך גם חברי מפלגת העבודה לא קנו את הפרובוקציה והשאירו אותו בבית, עד העונג הבא.

הגל התורן היה חקירות ראש הממשלה. מה יעשה הפרובוקטור? ידבר על טוהר מידות? זה משעמם. יפגין נגד ראש הממשלה? זה טריוויאלי. נגד כל ראש ממשלה יש מפגינים לרוב, בנושאים שונים, מכיוונים שונים. הוא בחר בפרובוקציה. הפגנות ליד ביתו הפרטי של עובד ציבור, ולא סתם עובד ציבור, אלא היועץ המשפטי לממשלה, תוך פגיעה מכוונת ומודעת בשלטון החוק ובמערכת האכיפה, בעלילה בזויה כאילו היועץ מחפה על ראש הממשלה וממסמס את החקירות. זו הפגנה אנטי דמוקרטית שהמסר שלה הוא דרישה מהיועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה, לא על סמך ראיות, אלא כי המפגינים, שאינם מכירים כמובן את חומר החקירה, דורשים.

למרבה הצער, הפרובוקציה הזאת מצליחה, וכבר כמעט שנה, משבוע לשבוע, יותר ויותר אזרחים מצטרפים אליה, ואפילו אינם מבינים שהם סטטיסטים במרוץ של אלדד יניב לפריימריז של מפלגת העבודה.

צר לי לומר זאת, אך להערכתי הפעם זה יעבוד. הבולטות הציבורית שהוא קיבל, התחפושת של מנהיג עממי שהוא הצליח לעטות על עצמו וגם הצעד הטיפשי של משטרת ישראל שנהגה כאידיוט שימושי של יניב והפכה אותו למעין נלסון מנדלה לשוטים, עלולים להביא להצלחתו בפריימריז ולכניסתו לכנסת.

חבל. לא די לנו באורן חזן אחד?

* דמות טרגית – מני נפתלי הוא דמות טרגית. בקושי הצליח להימלט ממלתעות ההעסקה הפוגענית של שרה נתניהו (שפורמלית הוא כלל לא היה כפוף אליה) ובמהרה הפך כלי משחק במרוץ הציני של הפרובוקטור אלדד יניב לכנסת. כשיניב יפסיק להשתמש בו ויזרוק אותו, מה יישאר ממנו?

* הזכות להפגין – על אף סלידתי מן ההפגנות נגד היועץ המשפטי לממשלה, אני בעד שמירה על זכותם של המוחים להפגין. למה אני סולד מן ההפגנה? כי זו הפגנה נגד שלטון החוק, שמחלישה את גורמי האכיפה, מפריעה לחקירות ראש הממשלה ופוגעת במאבק בשחיתות. אבל העובדה שאני מתנגד להפגנה זו או סולד מהפגנה אחרת אין בה כדי שאתנגד לחופש ההפגנה.

בצדק נאסר להפגין ליד ביתו הפרטי של היועץ. לדעתי, החוק צריך לאסור הפגנות ליד בתים פרטיים, הן של נבחרי ציבור ובוודאי של עובדי ציבור. אולם כיכר העיר קיימת בדיוק למטרה הזאת – כדי להוות מקום ציבורי, שבו הציבור יכול להפגין ולהשמיע את קולו, כל עוד הוא עושה זאת על פי חוק.

* המכה השניה – על המכה שהנחית עלינו אובמה בהסכם הגרעין האיראני, מצטרפת המכה שהנחית עלינו טראמפ בהסכם ה"שלום" שבישל פוטין בסוריה, המביא את איראן אל גבולנו.

* אף התנחלות – במאמר לynet- כותב שמעון שבס: "הרשו לי לקחת אתכם למסע בזמן. השנה היא 1984. יצחק שמיר ושמעון פרס עומדים בראש ממשלת אחדות לאומית שזה עתה הוקמה ויצחק רבין מכהן כשר הביטחון. הוא יכהן בתפקיד זה במשך קדנציה וחצי ובמהלכה יעבדו השלושה יחד כדי לוודא שאף פעילות לא חוקית, לרבות הקמת התנחלויות, אינה מתקיימת ביהודה ושומרון.

לאורך כל אותן שש שנים, ובשנתיים וחצי בהן כיהן רבין כראש ממשלה, כיהנתי אני כעוזרו וכחלק מתפקידי היה עליי לפקח על אזורי ההתיישבות. כך שאני יכול לומר בבטחה שבין 1984 ל-1990 ובין 1992 ל-1995 לא הוקמה ביהודה ושומרון התנחלות".

הוא צודק. כמעט. כלומר בתקופת כהונתו של רבין כשר הביטחון בממשלת שמיר לא הוקמה אפילו התנחלות אחת. חוץ מאדורה, איתמר, גבע בנימין, חגי, כרמי צור, נחליאל, עלי, פדואל, רפיח ים, שדמות מחולה (1984), אורנית, ביתר עלית, חשמונאים, כוכב יעקב, עץ אפרים, קדר , שמעה (1985), בדולח, הר אדר, משכיות (1986), נופים, שלו (1987), נעלה (1988), בת עין, טלמון, עפרים, צופין, שני (1989), אבני חפץ ודוגית (1990).

אני מתנצל אם החסרתי יישוב או שניים.

* פוגע במאבק הצודק של המילואימניקים – בכל תפקידיי הניהוליים, הקפדתי לשאול כל מועמד לעבודה על שירות המילואים שלו. מי שאינו משרת במילואים – ניסיתי לברר בעדינות מה הסיבה לכך. עצם העובדה שאינו משרת במילואים, עוררה בי ספקות לגבי אישיותו ולכן לגבי התאמתו לעבודה חינוכית. ככל ששירות המילואים שלו היה משמעותי יותר, קרבי יותר, פיקודי יותר, כך עלו מניותיו בעיניי, בראיון העבודה. ככזה, הוא נראה לי מתאים יותר באישיותו, מה שיאזן את המחיר של היעדרויותיו הרבות מן העבודה. כיוון שמדובר בחינוך, ראיתי בעצם צאתו למילואים דוגמה אישית כמחנך נוער. ובנוסף לכך, כיוון שאני מודע לחרפה החברתית, של הקושי של מילואימניקים להתקבל לעבודה ואף של פיטורי עובדים בשל שירות המילואים, ראיתי בגישתי תרומה לתיקון חברתי. אני עצמי, כמנהל המתנ"ס האזורי, שירתתי בצנחנים בשירות מילואים פעיל עד גיל 44.

אני רגיש לנושא של פיטורי מילואימניקים, ולכן, כאשר שמעתי לראשונה ברדיו על פיטורי הקב"ט של המועצה האזורית עמק המעיינות, בשל ימי המילואים הרבים שלו כמג"ד במיל', באופן אינסטינקטיבי נטיתי להזדהות עמו. עם זאת, כאשר הבנתי שמדובר במועצה האזורית עמק המעיינות, זה לא הסתדר לי עם היכרותי עם המועצה הזאת ואנשיה, ונשמע לי פייק ניוז. כאשר שמעתי את תגובת המועצה, התחזקה תחושתי.

סגן שר הביטחון הפיץ עצומה בפייסבוק למען המג"ד המפוטר. זהו צעד פופוליסטי ולא מנהיגותי. זאת הזירה של סגן שר הביטחון? בעקבות הפצת העצומה, נחשפתי לשיח בפייסבוק, שמשתתפיו, באופן טבעי, הזדעקו נגד העוול.

בעקבות השיח הפייסבוקי הזה, התקשרתי לחברי, סא"ל (מיל') גדעון ישראלי, חבר קיבוץ עין הנצי"ב ומבכירי המועצה. בשיחה פרטית, ברור היה לי שהוא לא יגן על המועצה, אלא יאמר לי את האמת לאמתה. כששאלתי אותו על הסיפור הוא כמעט נעלב: "אתה מאמין שהייתי נותן לדבר כזה לקרות?" האמת, זו שאלה רטורית. מסתבר שבצוות הבכיר של המועצה יש 7 סא"לים במילואים, מתוכם שלושה מג"דים בפועל. הקב"ט החדש, שהחליף את המפוטר, הוא סמג"ד במילואים בפועל, ולבטח יתמג"ד בהקדם. הקב"ט פוטר כי אינו מתאים לדעת מעסיקיו.

כאשר הוא רותם למאבקו האישי את סוגיית אנשי המילואים, הוא מזיק למאבק למען המילואימניקים.

אגב, היום אני עוסק בצמיחה הדמוגרפית לאורטל ומראיין הרבה משפחות. וגם כאן, עצם השירות במילואים ואיכות השירות כשירות משמעותי, הוא שיקול לטובת המועמדים.

* סוף עונת החתונות – הקיץ הזה היה בעבורי קיץ רווי חתונות. כמה תובנות:

א. רוב החתונות היו ללא רב אורתודוכסי. אולם היו אלו חתונות יהודיות מאוד, לעתים עם כל הטקסטים כמות שהם בחתונה מסורתית ולעתים עם שינויים, אך בוודאי על פי כל כללי הטקס ההלכתיים, ועליהם נוספו עוד כהנה וכהנה אמירות, ברכות וטקסטים, והכל ברוח יהודית מאוד, עם מסר ברור של בניין בית בישראל. ההבדל המהותי הוא בכתובה – לא שטר משפטי שיש בו ביטוי לחוזה קנייני, שנועד להגן על האישה נטולת ההגנה בעידן פטריאכלי (ולכן הוא בהחלט מוצדק וראוי לזמנו, אך בלתי רלוונטי לימינו), אלא כתובה שוויונית שבה בני הזוג מצהירים זה לזה וקבל עם ועדה, על מחויבותם הערכית לבנות בית ומשפחה בישראל על בסיס ערכים שהם בחרו להדגיש. הכתובה, אגב, אינה בלשון עם זר. ניכר באותן חתונות, שבני הזוג השקיעו המון, יחד עם הדמות המחתנת אותם, בחשיבה ובהעמקה בצד התוכני, היהודי, של החתונה. בוודאי יותר מהסטנדרטי. יפה מאוד!

ב. ברוב החתונות החתן שכח להתגלח בשבוע שלפני החתונה.

ג. לא נעים להודות, אבל הגעתי לגיל שבו אני מסתכל גם על האמא של הכלה, ומה שעוד יותר מדאיג – שגם האמא של הכלה יפה בעיניי.

* ביד הלשון

ראשן – הביטוי "ראשה" (ראשת הממשלה, ראשת המפלגה, ראשת העיר) כל כך מנוגד ל-DNA של השפה העברית, שאני מקווה שלא ייתפס.

אני מודה, שכאשר אני שומע את הביטוי הזה, בחסות האקדמיה, עורי נעשה חידודין חידודין; ממש צמרמורת פיסית.

מסיבה זו, אני חוזר לסוגיה הזאת שוב ושוב. תגובה מעניינת שקיבלתי לאחרונה, היא שכיוון שהיום אין הבדל בשמות הפרטיים של גברים ונשים, חשוב לעשות את ההפרדה הזאת, כדי לקבל את המידע החיוני האם ה"ראש" הוא גברת או אדון.

טוב. אבל אותי מעניין לדעת האם הראש הוא צעיר או מבוגר.

ולכן, אציע לאקדמיה להגדיר ראש צעיר כ"ראשן".

* "חדשות בן עזר", "על השבוע"

2 מחשבות על “צרור הערות 27.8.17

  1. שלום לך אורי הייטנר,

    אני רוצה להודות לך על המאמרים שאתה שולח, אני מאד נהנית לקרוא אותם. אף פעם איני מפספסת את “צרורות ההערות” ובתוכם גם את “ביד הלשון”.

    יש לי רק שאלה אליך:
    אתה שמקפיד על העברית האם אין בעברית מילה ל”פוסט”?
    כשאני כותבת אני משתמשת במונחים: “תגובה” או “הערה”.
    אבל מה שאתה שולח בכלל נראה לי כמאמרים (ולא סתם איזו תגובה "פוסט").
    שוב תודה,
    ורד

    אהבתי

  2. ורד, שלום ותודה. אני כותב בעיקר מאמרים. צרור הערות, הוא לקט של פוסטים קצרים שאני מעלה בפייסבוק. אני משתמש במושג המקובל בפייסבוק. זו אינה תגובה, אלא כתיבה יזומה. מעין מאמר זוטא.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s