ההתיישבות אחרי מלחמת ששת הימים – כהזדמנות להתחדשות ההתיישבות העובדת

הרצאה בקונגרס העולמי למדעי היהדות 10.8.17

ב-14 ביולי 1967 עלו ראשוני המתיישבים בגולן למחנה הסורי עליקה, הנקודה הזמנית הראשונה של קיבוץ גולן, לימים קיבוץ מרום גולן. היה זה 5 שבועות בלבד לאחר תום מלחמת ששת הימים. מרום גולן הוא היישוב הראשון שהוקם מעבר לקו הירוק.

היוזמה לעליה לעליקה, יצאה מישיבה בלתי פורמלית של מזכירי ופעילי הקיבוצים במועצה האזורית גליל עליון. הם התכנסו בקיבוץ גדות החרב, לטכס עצה מה לעשות כדי להבטיח שלא יחזור על עצמו תקדים הנסיגה מסיני לאחר מלחמת סיני, עשור קודם לכן. יש לציין, שעצם ההחלטה על כיבוש הגולן הייתה במידה רבה תוצאה של לחץ יישובי עמק החולה ועמק הירדן שחששו שהמלחמה תסתיים והסיוט של חייהם תחת לועי התותחים הסורים בגולן ימשך כשהיה. שם הוחלט שהדרך להבטיח שהגולן יהיה ישראלי היא התיישבות, כי צבא הוא גלגלים, שבהודעה במכשיר הקשר מזיזים אותו קדימה או אחורה, ואילו יישוב הוא שורשים. היכן שתעבור המחרשה העברית – שם יהיה הגבול.

הם החליטו לקדם לאלתר עליה להתיישבות, והקימו צוות בראשות חבר גדות איתן סט, שגויס לשם כך כעובד למועצה האזורית גליל עליון. הוא גייס קבוצה של כמה עשרות צעירים, רובם חברי קיבוצים, בעיקר מעמק החולה ומעט מתנדבים מחו"ל שהגיעו לקיבוצים בתקופת ההמתנה. הקבוצה עלתה לגולן בהגדרה של מחנה עבודה לאיסוף הבקר הסורי המשוטט. הקיבוץ קיבל שכר על עבודת חבריו ממשרד העבודה, שבראשו עמד יגאל אלון.

החלטת הממשלה לאשר את העליה נעשתה ימים אחדים לאחר שהמתיישבים כבר היו בשטח.

בגל הראשון של ההתיישבות בגולן, ממלחמת ששת הימים עד מותו של לוי אשכול, עלו לקרקע שליש מכלל יישובי הגולן עד היום, 11 יישובים. לוי אשכול היה הדוחף והמיישב הגדול של הגולן, ולצדו סגנו יגאל אלון, יו"ר ועדת השרים להתיישבות.

מן האמור לעיל, ברור שהמניע להתיישבות בגולן היה בראש ובראשונה מדיני ביטחוני – עיצוב מחדש של גבול המדינה. הרצאה זו אינה חולקת על האקסיומה הזאת. בהחלט, זאת הייתה המוטיבציה הראשית.

אולם בהרצאה זו אנסה להציג תמונה שלמה יותר, על פיה לצד המוטיבציה המדינית ביטחונית, עמדה מוטיבציה נוספת – ההתיישבות מעבר לקו הירוק, בגולן, בבקעת הירדן, בגוש עציון ובסיני, כהזדמנות לחדש את תנועת העבודה ואת ההתיישבות העובדת, ובראש ובראשונה את התנועה הקיבוצית, ממשבר של שקיעה, שחיקה והתברגנות.

בשנים שקדמו למלחמת ששת הימים טולטלה תנועת העבודה בשל ספיחי פרשת לבון, שערערו לראשונה את הביטחון של מפלגות תנועת העבודה בהמשך ההגמוניה השלטונית שלהן. המיתון הגדול של שנות ה-60, עורר ביקורת באשר למחויבות המעמדית והסוציאליסטית של ממשלת מפלגות הפועלים. מפלגות תנועת העבודה הלכו ואיבדו את אחיזתן בקרב ציבור הפועלים, והיו מזוהות יותר ויותר עם הבירוקרטיה והמנגנון הממשלתי וההסתדרותי. אחד הביטויים המרכזיים למשבר היה הפסקה כמעט מוחלטת של התיישבות קיבוצית חדשה, בשנות החמישים והשישים, והאטה משמעותית בהתיישבות מושבית החדשה, לעומת הצמיחה המושבית האדירה של שנות החמישים ותחילת שנות השישים.

הדעיכה ההתיישבותית בולטת במיוחד בתנועה הקיבוצית. בעוד בשנת 1949 הוקמו שלושים קיבוצים, בכל שנות החמישים קמו 21 קיבוצים, מתוכם 9 בשנים 1950-1951. בשנות הששים, עד מלחמת ששת הימים, הוקמו ארבעה קיבוצים בלבד. התנועה הקיבוצית לא הצליחה להתגבר על המשבר הקשה של הפילוג בראשית שנות החמישים, לא הצליחה למשוך את העולים בעליה הגדולה של שנות ה-50 ואיבדה מן הביטחון העצמי שלה כאוונגרד וחיל החלוץ של הציונות, כפי שהייתה טרם הקמת המדינה.

צורת ההתיישבות המצליחה ביותר בשנים שלאחר הקמת המדינה הייתה מושבי העובדים. המושבים נשאו על כתפיהם את מרבית משא ההתיישבות, קליטת העליה הגדולה, עיצוב גבולות המדינה באמצעות יישוב הגליל והנגב, פיזור האוכלוסיה ומימוש הקריאה "מן העיר אל הכפר". עם זאת, אותה מגמת דעיכה, המאפיינת את ההתיישבות הקיבוצית, מאפיינת גם את ההתיישבות המושבית.

ב-1949 הוקמו 69 מושבים. ב-1950 הוקמו 83 מושבים. בהמשך שנות החמישים הוקמו 95 מושבים. ובשנות הששים עד מלחמת ששת הימים הוקמו 13 מושבים בלבד, מתוכם 3 בלבד אחרי 1963.

זמן קצר לפני מלחמת ששת הימים, הוקמה ועדה ממשלתית לבחינת עתיד המחלקה להתיישבות בסוכנות היהודית. במחלקה עבדו באותה תקופה 1,800 איש, בהתאם לגודל משימת ההתיישבות בשנות החמישים. הוועדה, בראשות יצחק בן אהרון, המליצה על קיצוץ משמעותי בפעילות המחלקה, כולל צמצום משמעותי בכוח האדם, אולם מלחמת ששת הימים ותנופת ההתיישבות אחריה שינו את התמונה והרפורמה לא בוצעה.

קבוצות שונות בתנועת העבודה ראו בתוצאות מלחמת ששת הימים הזדמנות להתחדשות ותנופה מחודשת של התיישבות חלוצית, שעשויה הייתה להביא לפריחה מחודשת של תנועת העבודה, של מפלגותיה, מוסדותיה, תנועות ההתיישבות ותנועות הנוער שלה. תחושת ההתלהבות בעקבות הניצחון, במדינת ישראל ובעולם היהודי, יצרו הזדמנות להלהיב את הנוער לאתגר לאומי של התיישבות בשטחים החדשים.

אחזור חודש אחורה. ב-2 במאי 1967 התפרסמה בעיתון "למרחב", הביטאון היומי של תנועת "אחדות העבודה – פועלי ציון" מסה, שאורכה כ-2,500 מילים, וכותבה התנצל: "המסגרת המצומצמת אינה מאפשרת הרבה יותר מאשר ראשי פרקים ללא פרוט, ביסוס ודיון". כותרת המאמר: "אחדות העבודה – לשם מה?" הכותב הוא יהודה הראל, חבר צעיר, בן 33, מקיבוץ מנרה שבגליל העליון, שכבר הספיק להיות מזכיר הקיבוץ וממנהיגי תנועת "המחנות העולים", מנהיג צעיר ומבטיח בקיבוץ המאוחד ותלמידו של יצחק טבנקין.

הראל ייחל להתחדשות רעיונית של תנועת העבודה ולהתחדשות בהגשמה ההתיישבותית. במאמר, הוא הציג את הבניה הסוציאליסטית כדרך היחידה להגשמה ציונית מלאה. "הקמת חברה יהודית נורמלית בארץ ישראל יכולה להיות רק הקמת חברת עובדים… אם לא תתגשם הציונות כאן, מיד ובמלואה, יבוא הקץ על העם היהודי; ואם לא תוגשם הציונות בדרך הסוציאליסטית, של הקמת חברת עובדים, היא לא תוגשם". במאמר הוא ביקר את תנועת העבודה על התברגנותה והתרחקותה מהבסיס הפועלי שלה. הוא ביקר על כך גם את תנועתו – תנועת הקיבוץ המאוחד. "הסתגרותו של הקיבוץ, והתפשטות הלכי הרוח הרואים את תפקידו היחידי של הקיבוץ בהבטחת עצם קיומו. הקטנת ההתגייסות והפעילות בכל התחומים. מאלף להשוות את התגייסותו הגדולה והיפה של הקיבוץ המאוחד באנשים, במסירות ובאמצעים, בתקופה של לפני מערכת הבחירות, לחוסר הפעילות מול רבבות הפועלים מחוסרי העבודה והעתיד.

לשם הבאתם של רבבות אלו לקיבוץ לא הוצאו כרוזים וחוברות הסברה; לא ניסינו לדפוק על כל דלת בארץ לשם שיחה; לא נערכו טיולים מאורגנים; הסמינרים לא הפסיקו את לימודיהם; ועדות מזכירות הקיבוץ המאוחד ממשיכות בעבודתן הרגילה וחברי המשקים יושבים כרגיל בבתיהם. קשה שלא להסיק מהשוואה זו את חדירת הגישה הממלכתית, שכל כך הייתה זרה לנו".

התסכול הזה התחלף באחת במלחמת ששת הימים לפרץ של אמונה, תקווה ובעיקר – הגשמה. יהודה עבר עם משפחתו הצעירה ממנרה לעליקה והיה המנהיג הבולט ביותר של ההתיישבות בגולן, לאורך כל חמישים שנותיה ובוודאי בעשורים הראשונים לקיומה.

אני כותב כעת את הביוגרפיה של יהודה הראל, ואת העבודה התחלתי בראיון של למעלה ממאה שעות עם יהודה. היום נמצא יהודה בקוטב הליברטיאני בהשקפת עולמו החברתית כלכלית, אולם במבט לאחור הוא עצמו אומר בפירוש, שהמוטיבציה העיקרית שלו, אם כי לא בהכרח של כל חבריו, הייתה חידוש תנועת העבודה וההתיישבות העובדת ברוח תורתו של טבנקין, יותר מהמוטיבציה המדינית ביטחונית.

ההתיישבות הקיבוצית בגולן קמה בשני גושים. בצפון הגולן התיישבו קיבוצי הקיבוץ המאוחד ובדרום הגולן קיבוצי איחוד הקבוצות והקיבוצים. קיבוץ גולן, במשך למעלה משנה, סירב להגדיר את עצמו כחלק מתנועה מסוימת. המסר של חבריו היה שהחלוקה לתנועות שונות אנכרוניסטית, ומעידה על אי הבנת גודל השעה. הם קראו לאיחוד התנועה הקיבוצית כדי ללכד את השורות להגשמת המשימה הגדולה של ההתחדשות הקיבוצית ויישוב השטחים בקיבוצים רבים.

כך כתב הראל ב"עלי גולן", עלון קיבוצו, בינואר 1968.
"… אין להגדיר כעת את קיבוץ גולן לזרם כלשהו.
… ברצוני לגשת לבעיה כחבר הקיבוץ המאוחד המאמין בדרכו ונאמן לערכיו ומסורתו. דרכו של הקיבוץ המאוחד כפי שנוצרה במשך יותר מדור, ניתנת, אולי, להסתכם בקיצור רב (רב מדי!) כך: ביטחון בחוסר היציבות של הגולה ובעליה המונית של רובו המכריע של העם היהודי לארץ.
צורך בהפיכה מהירה והמונית של יהודים ממעמד בינוני למתיישבים.
בניין הארץ על בסיס התיישבות שיתופית והקמת חברת עובדים כשבמרכזה התיישבות קיבוצית.
הקמת קיבוצים גדולים ע"י קליטה המונית של יהודים מכל סוג ומוצא.
זכותנו על ארץ ישראל כולה המבוססת על עליה והתיישבות ומותנית בהן.
ראיית הגורם הקובע במעמדנו בעליה ובעובדות התיישבותיות הנוצרות בארץ, ושיעבוד כל האמצעים הפוליטיים, הכלכליים, הדיפלומטיים והביטחוניים ליצירת עובדות אלו. ביצוע המהפכה היהודית לא ע"י מנגנון שלטוני – ממלכתי, אלא ע"י התנדבות, הכרה, חלוציות וחינוך.

… השוואה עם העקרונות שנמנו למעלה מראה בעליל שההתיישבות הקיבוצית בקנה מידה המוני, באזורים המשוחררים, הנישאת ע"י תנועת הפועלים כולה מהווה את ההתגלמות השלמה והמושלמת ביותר לכל עקרונות הקיבוץ המאוחד ודרכו בציונות, בסוציאליזם, בהתיישבות, בביטחון ובמדיניות הפנים והחוץ.

כאשר דרך זו נמצאת בנסיגה והתגוננות יש צורך לסגור את השורות ולשריין את המסגרת הנושאת עדיין את הדרך והרעיון. אך כאשר הדרך היא בהתקדמות, כאשר נדבקים בה יותר ויותר אנשים ותנועות, כאשר המציאות מכוונת בכוח את הרבים לדרכנו, הופכת המסגרת לגורם בולם ויש להרחיבה ללא פחד וסנטימנטים מיותרים, כדי שתקיף כל אדם וכל תנועה המוכנים ללכת אתנו.

האם הגיע רגע כזה? האם באמת הופכת דרך הקיבוץ המאוחד לדרך המלך? קיימים סימנים המעידים על כך, למרות שהדבר אינו מובטח עדיין. לכן, יש הגיון בכך שכשלב ראשון, שלב מבחן, נהפוך את ההתיישבות באזורים המשוחררים לפעולה כללית, הנישאת במשותף ע"י כל מי שמוכן לשאת. תנועה כללית כזו תחזק את הקיבוץ המאוחד בדרכו. אם תיהפך תנועה זו, כפי שאנו מקווים, לתנועת התיישבות המונית, אשר מהווה את מרכז פעילותם של כל זרמי ההתיישבות, יהיה מקום לאיחוד התנועה הקיבוצית סביב מעשה התיישבותי זה. אחוד כזה יהווה ניצחון היסטורי לדרכו של הקיבוץ המאוחד.

ראייה כזו של הדברים מחייבת:

א. היישובים החדשים באזורים המשוחררים יהיו בינתיים כלליים, בלתי מוגדרים.
ב. יישובים אלו יינשאו ע"י התנועות הקיבוציות בדרך של אחריות כל תנועה לחלק מהם.
ג. יש להפוך את ההתיישבות הקיבוצית החדשה להמונית במהירות ובכל מאמץ.
ד. כגרעין מרכזי להתיישבות המונית חדשה יכולים להיות רק בני משקים אשר חייבים להיחלץ אליה במאות מכל היישובים ומכל הזרמים.
ה. כל גורם אשר יהיה מוכן לסייע בהתיישבות זו, רצוי ויש לשתפו בה.
ו. לדרך זו חייבים אנו להוביל לא בוויכוחים, ובוודאי לא בזלזול בתנועות, אשר רק מהן ומעברן נבנה, אלא במעשים – בהקמת יישובים גדולים ורבים ובגיוס המוני נוער להתיישבות מהעליה, מהעיר וגם מהקיבוץ".

בסוף 1968, קיבוץ מרום גולן החליט בלב כבד להכיר במציאות שחזון האיחוד מחדש אינו עומד על הפרק והצטרפו לקבה"מ.

יהודה מבטא קול של מתיישבים מגשימים, הרואים עצמם כחלוץ לפני המחנה, אבל קולות דומים ניתן לשמוע גם בהנהגה, בעיקר של הקיבוץ המאוחד אך גם של התנועות האחרות.

הבולט מכולם היה יצחק טבנקין, מנהיג הקיבוץ המאוחד, שלמחרת מלחמת ששת הימים קרא לתנועתו להקים בתוך שנה מאה קיבוצים ובכל אחד מאה חברים. יש לציין שגם בחלוף 50 שנה כל התנועות הקיבוציות גם יחד הגשימו פחות משליש מהחזון הזה.

עם זאת, ההתיישבות העובדת, המושבית והקיבוצית, אכן התאפיינה בעשור של צמיחה התיישבותית. לגבי ההתיישבות הקיבוצית, העשור שבין 1967-1977 הוא תור הזהב של ההתיישבות בשנים שלאחר קום המדינה. מעבר להתיישבות בגולן, בבקעה, בגוש עציון ובסיני, תנופת ההתיישבות הביאה גם להקמת קיבוצים חדשים בגליל, בנגב ובערבה.

בעשור הזה הוקמו ברחבי ארץ ישראל 117 יישובים מכל צורות ההתיישבות – מושבי עובדים, קיבוצים, מושבים שיתופיים, יישובים קהילתיים וערים. מספר הקיבוצים – 31. פריסת הקיבוצים שקמו בעשור זה: 9 בגולן, 4 בגליל, 2 בגלבוע, 6 בבקעת הירדן ובצפון ים המלח, 3 בגוש עציון, 2 בנגב המערבי, 2 בפתחת רפיח ו-3 בערבה.

בשנות ה-80 דעך גל ההתיישבות הקיבוצית. התנועה הקיבוצית והתנועה המושבים נקלעו למשבר קיומי עמוק. קיבוצים חדשים שעלו לקרקע, ברובם לא החזיקו מעמד. חלקם התפרקו וחלקם נשארו לאורך שנים קיבוצים זעירים ומפרפרים.

מה שיכול להמחיש את הרוח של התנועה הקיבוצית באותן שנים, היא שיחה של צעירים מקיבוץ משמרות, ובהם מאיר אריאל, בקובץ "בין צעירים" מ-1969. השיחה התמקדה בסוגיה, מה המשימה החשובה ביותר של צעירי הקיבוץ – ליישב את הגולן או להישאר בקיבוץ שהקימו ההורים ולהבטיח את עתידו. המסקנה של המתדיינים הייתה שתפקידנו כדור השני להבטיח את ההמשכיות. אם נעזוב כדי להקים קיבוץ חדש בגולן, ולא תהיה המשכיות לקיבוץ שהקימו הורינו, מי יבטיח שיהיה המשך לקיבוץ שנקים? את המשימה של הקמת הקיבוצים בגולן, צריכים להגשים בוגרי תנועות הנוער.

ניסים קלדרון, שציטט מן השיחה הזאת בביוגרפיה של מאיר אריאל, ציין באכזבה שבכל הדיון הזה כלל לא עלתה הסוגיה שמדובר בשטח כבוש. אני לא רואה זאת באכזבה, אבל אכן, קראתי את השיחה במלואה והדבר הבולט, הוא שעצם ההתיישבות בגולן, כמשימה ההתיישבותית הבאה של התנועה הקיבוצית, הייתה בגדר אקסיומה.

את ההתיישבות החדשה לאחר מלחמת ששת הימים אפיינה חדשנות ויזמות. יחיאל אדמוני, מנכ"ל המחלקה להתיישבות באותן שנים, כתב בספרו "עשור של שיקול דעת": "מתיישבי רמת הגולן גילו מלכתחילה נכונות לשאת בנטל הקשיים של היאחזות בחבל ארץ קשה, ועם זאת, גם מבטיח – מתוך מניעים אידיאולוגיים. את תעצומות הנפש שאבו מאמונתם שיש להצמית אחת ולתמיד את מקור הרע: רמת הגולן סורית. עם זאת, הבינו שכאן מזדמנת להם, ובאמצעותם למדינה, הזדמנות לבנות מבראשית התיישבות בעלת אופי מותאם לתנאי המקום, שתהיה בו זמנית גם מודרנית, בנויה על ענפים חדשים וצורכת טכנולוגיות מתקדמות. הובן, שאף החקלאות כאן אינה יכולה להתבסס על ענפים 'שגרתיים' ".

על אותה תקופה כתב זאב צור, מי שהיה מראשי הקיבוץ המאוחד וסגן שר החקלאות, ומעורב מאוד בקידום ההתיישבות באותן שנים, בספרו "ההתיישבות וגבולות המדינה": "מן ההיבט הציוני והחברתי הייתה התיישבות זו מופת חלוצי של הפרחת מקומות שוממים, רחוקים מהישוב היהודי הקיים, הם הוקמו ללא ביטחון מדיני בעתידם, ובמציאות ביטחונית של קירבה לגבול עוין. כל זה נעשה כאשר במדינה שררה אווירה של התפרקות מעול ובריחה מתפקידים חלוציים. גם מהבחינה הכלכלית, ומבחינת תנאי הקיום אף שהיו נוחים מאשר בהתיישבות של תקופת טרום-המדינה, הרי התנאים המשקיים היו בדרך כלל קשים יותר מאשר בעבר". הוא סיים את ספרו במילים: "הקמת עשרות יישובים חדשים בכל חלקי הארץ ומשני עברי 'הקו הירוק', הזזת כמה רבבות יהודים ממרכזי הארץ צפונה, דרומה ומזרחה, הם צריכים המתחייבים מן המהפכה הציונית שיש בכוח היהודים בארץ לעשותה והיא גם ערובה ריאלית להשגת הביטחון והשלום".

במאמר שפרסם יהודה הראל ב"מבפנים", כתב העת של הקיבוץ המאוחד, ב-1980 לאחר ההחלטה על עקירת יישובי סיני (מאמר על ספרו של צור), הוא כתב בפרספקטיבה של 13 שנים, על המוטיבציה של חבריו ושלו: "על מדינת ישראל זו, אשר הלכה והתרחקה מהציונות המעשית והחלוצית, נכפתה ב-1967 מלחמת הקיום, אשר במהלכה שוחררו כל חלקי ארץ ישראל המערבית, הגולן וסיני.

אם ניקח את כל אלה בחשבון, ניתן יהיה להבין את הקשיים העצומים שעמדו בפני אלה שיצאו לחדש את הדרך הקלסית של בניין הארץ – הפריית שטחיה השוממים של ארץ ישראל ועיצוב גבולות המדינה בדרך של התיישבות עובדת. צריך היה להתגבר על היסוסים של הממשלה ולהחזיר את תנועת העבודה לדרך המחשבה ההתיישבותית; צריך היה לשכנע את אנשי ההתיישבות, שכוח ההתיישבות עדיין עמה ושעל כתפיה מוטלת האחריות לעתידה של מדינת ישראל; צריך היה להחזיר לצה"ל את האמונה בהתיישבות ובהגנה המרחבית כבסיס וכמנוף לפעולתו. והקשה ביותר והחשוב ביותר – צריך היה לשוב ולכבוש בני נוער עירוניים ואת בני ההתיישבות לדרך ההתיישבותי".

אסיים בציטוט מנאום של מנכ"ל החטיבה להתיישבות יחיאל אדמוני בטקס חנוכת יישוב הקבע של מושב העובדים גבעת יואב, המלמד על האופן שבו ראו עצמם המתיישבים, כמחדשי ההתיישבות העובדת: "בתמונות היסטוריות מפורסמות אנחנו רואים את חורשי התלם הראשון בנהלל, או את היושבים על הגורן בדגניה. התמונות הללו הן ציוני דרך בתולדות עמנו. אולי הצילומים המצולמים עכשיו במעמד זה יופיעו פעם בעתיד כאחד מציוני דרך אלה".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s