תהלים קטז: שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְהוָה?

לפני ימים אחדים עצרה חברת הקיבוץ שלי טרמפ, לנערה מן היישוב… טוב, לא אחזק סטיגמות ולא אציין את שם היישוב.
– לאן?
– ליוסיפון.
– את יודעת איפה זה?
– לא. אני מתקדמת עם הטרמפים.
– מה יש לך לעשות ביוסיפון?
– חברים שלי שם. משם נמשיך לטייל.

על גופה של הנערה חצאית, חולצה וסנדלים קלועים משרוכים. תרמיל? מפה? כובע? אפילו לא בקבוק מים. כך היא יצאה בבוקר בטרמפים מן היישוב שלה, באזור מסוכן למדיי, בשבוע מתוח במיוחד מבחינה ביטחונית.

אנו, תושבי הגולן, מכירים היטב את המטיילים מן הסוג הזה. מי שמטיבים במיוחד להכיר אותם, הם אנשי יחידת החילוץ גולן.

בהתקרב עונת "בין הזמנים", למשל, היחידה בכוננות שיא. זאת "העונה הבוערת" של החילוצים; חילוצם של מטיילים חסרי מודעות ובעיקר חסרי אחריות. יהיה בסדר, בע"ה.

"שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְהוָה", מודה משורר מזמור קטז לאלוהים, בתפילת הודיה פומבית שהוא עורך לכבודו בבית המקדש, לאחר שנחלץ מצרה גדולה. מזמור מרגש, יפהפה, מרומם נפש, מעורר הזדהות עם המשורר, עם מצוקתו, עם האושר המציף אותו לאחר שנחלץ, עם תפילת ההודיה שלו.

ובכל זאת, מוטב שלא נסמוך על הקב"ה שהוא יציל אותנו מטיפשותנו. שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְהוָה? מוטב שלא נבנה על זה. אלוהים יצר אותנו עם שכל, כדי שלא נבחר להיות פתאים ולסמוך עליו.

****

תמיד טוב לחזור ולספר את המעשיה המוכרת הזאת:

מעשה באדם שנסע בספינה שנקלעה לסערה. הספינה התמלאה במים והחלה לשקוע. רב החובל הורה לנוסעים לקפוץ לסירות ההצלה ולנטוש את הספינה הטובעת. כולם עשו כדבריו, זולת יהודי אחד שסרב בכל תוקף. הוא הסביר לרב החובל שהוא מאמין בריבונו של עולם שיעשה לו נס ויציל אותו, ואין לו צורך להשתמש בסירת ההצלה. לא הועילו כל מאמצי השכנוע. היהודי נשאר לבדו ושאר הנוסעים ברחו בסירות ההצלה. עלה היהודי אל ראש התורן והחל להתפלל באמונה שלמה לקב"ה שיציל אותו. תוך כדי תפילה הוא שומע ספינה גדולה המתקרבת אליו ומתוכה צועק לו רב החובל: "עלה מהר לספינה, באנו להציל אותך". היהודי מסרב וצועק שנית: "אני מאמין גדול בקב"ה ואני לא צריך בני אדם שיצילו אותי, ה' יעשה לי נס ויעזור לי". היהודי ממשיך בתפילתו והספינה נסעה. הסערה גברה, המים הציפו את הספינה ששקעה במהירות. היהודי לא התייאש, טיפס גבוה יותר וקרא באמונה שלמה לקב"ה והתחנן אליו שיציל אותו. עוד הוא מתפלל, כשהמים כבר מגיעים לרגליו ורוב הספינה שקעה, שמע היהודי רעש של מסוק המרחף מעליו. מן המסוק הושלך אליו כבל והטייס קרא אליו: "תפוס בכבל ואמשוך אותך אל המסוק וכך תינצל". היהודי סירב והסביר לטייס: "לא בני אדם יצילו אותי, אלא הקב"ה, בו אני בוטח והוא יעזור לי". המסוק התרחק והיהודי המשיך בתפילתו, אך הספינה המשיכה לטבוע והיהודי טבע אתה.

בהגיעו לבית דין של מעלה שאל היהודי את הקב"ה: "מדוע לא עשית לי נס? מדוע לא הצלת אותי? הרי האמנתי בך בלב שלם לאורך כל הדרך והתפללתי כל הזמן!" השיב לו הקב"ה: "אני לא הצלתי אותך? הרי שלחתי לך בהתחלה סירת הצלה ולא רצית, שלחתי לך ספינה גדולה ולא רצית, אפילו מסוק שלחתי במיוחד בשבילך וסירבת להינצל. אז על מה אתה מתלונן?"

…וכי הסיפור הזה אינו משל לעם היהודי, שדבק בגולה והתפלל למשיח צדקנו שיופיע ויגאל אותנו?

* 929

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s