צרור הערות 30.7.17

* פסיקה על פי חוק – למה נדחה ערעורו של אלאור אזריה? כי אי אפשר היה שלא לדחותו. בית המשפט פוסק על פי ראיות, על פי חוק, על פי פקודות צה"ל, על פי ערכי צה"ל. בית המשפט אינו משפט רחוב. בתור שכזה, כאשר הראיות חד משמעיות, החוק חד משמעי, הפקודות חד משמעיות וערכי צה"ל ברורים, גם אם תהינה עוד עשר ערכאות ערעור, לא תהיה להן כל אפשרות לפסוק אחרת.

* הניצחון של שפטל – מבחינתו של יורם שפטל, הוא ניצח. הוא השיג את מטרותיו בגדול – זמן שידור אדיר ברדיו ובטלוויזיה. ומה באשר לאלאור אזריה? מבחינתו של שפטל, הוא הטיב למלא את משימתו – להיות קרש הקפיצה של שפטל למרומי הרייטינג.

* חנינה – אני בעד חנינה לאלאור אזריה. ברגע שהוא יביע חרטה כנה על מעשיו, בצורה שאינה משתמעת לשני פנים ובלי התחכמויות, הוא יהיה ראוי לחנינה.

* המרוויח – המרוויח הגדול מפרשת אלאור אזריה הוא אביגדור ליברמן, האיש שהפך פרשה פלילית של חייל שסרח לאירוע פוליטי ולמסע הסתה נגד צה"ל, מפקדיו ושר הביטחון. מיד לאחר האירוע, גילו ראש הממשלה ושר הביטחון מנהיגות ואחריות ופרסמו הודעה ראויה השוללת באופן ברור את המעשה. ליברמן הריח שיש לו הזדמנות לדוג במים עכורים, חולל במפגן דוחה של ציניות, דמגוגיה וחוסר אחריות לאומי, את המסע בעד אזריה. ראש הממשלה, שזיהה את כיוון הזרם העכור השתפן, ובחוסר מנהיגות אופייני שינה כיוון. כדי לרצות את ההמון הזועם, הוא הדיח את שר הביטחון יעלון ומינה תחתיו דווקא את ליברמן.

כשר הביטחון, ליברמן דווקא נוהג באחריות ובשיקול דעת, בדרך כלל. ניתן לזקוף זאת לזכותו, הרי גם כשר הביטחון הוא יכול היה להמשיך להיות הדמגוג המתלהם והציני. אבל כמנהיג פוליטי ניתן לצפות ממנו לאחריות גם כאשר האחריות הפורמלית אינה מוטלת על כתפיו. אך הוא בחר לשלהב את היצרים במפגן של דמגוגיה פופוליסטית חסרת אחריות, ולמרבה הצער והבושה גזר את הקופון.

* רוח שפטל – עו"ד שפטל מנסה להפוך את רוח צה"ל לרוח דמיאניוק.

* ניצול הצלחה – למה הפלשתינאים המשיכו להתפרע ולהפגין, ו"הענישו" אותנו באי כניסה להתפלל בהר הבית, אחרי שקיבלו את כל מבוקשם? אחרי שהם נוכחו שבאלימות ואיומים הם מורידים את מדינת ישראל על הברכיים, והבחינו בחולשתו של ראש הממשלה, הנעדר יכולת עמידה במצבי לחץ, הם מנסים לנצל הצלחה.

* דז'ה וו – למה ארדואן מפר ברגל גסה את ההסכם עם ישראל, ואחרי שישראל מילאה את חלקה הוא ממשיך בהסתה האנטישמית הפרועה, ובהסתה קנאית ג'יהאדיסטית לאלימות? ולמה הוא מסית את המוסלמים "להגן על מסגד אל אקצה" דווקא אחרי שממשלת ישראל נכנעה לכל תביעותיהם בהר הבית? כי הכניעה הזכירה לו את חולשתו ורפיסותו של נתניהו, שבה הוא נוכח בעצמו, כאשר סחט מנתניהו התנצלות ישראלית על התוקפנות הטורקית נגדה ופיצויים ישראליים למשפחות המחבלים שהשתתפו בפיגוע מרמרה.

* בגלל אובמה – למה נתניהו התקפל ונכנע? בגלל אובמה, כמובן.

* הספירה לאחור – תמכתי בהצבת אמצעי ביטחון על הר הבית לאחר הפיגוע (ונדהמתי מגודל המחדל, כשלמדתי שלא היו אמצעים כאלה עד אז), ושיבחתי את החלטת נתניהו להציב אותם. גם היום, לאחר הפארסה, אני סבור שההחלטה הייתה נכונה, ושטעות היה לבטלה. ואיפה טעיתי? במאמר ל"ישראל היום" כתבתי, שאחרי הפיגוע הבא בלאו הכי יוצב בידוק ביטחוני, ולכן מוטב להציב אותו לפני הפיגוע ולסכל אותו. טעיתי. גם אחרי הפיגוע הבא לא יהיה בידוק ביטחוני. ומרגע ההתקפלות של הממשלה, החלה הספירה לאחור לקראת הפיגוע הבא.

* עבודת אלילים – איך מסבירים חסידיו השוטים של נתניהו את הפליק פלאק והכניעה המביכה שלו בנושא אמצעי המיגון בהר הבית? איך מסבירים, מי שאך אתמול כתבו – איזה מזל שעומד בראשנו מנהיג חזק ונחוש כנתניהו; כל מנהיג אחר מזמן היה נכנע ומתקפל ומסכן את ביטחון ישראל? ובכן, קראתי פוסטים רבים, שזה המסר שלהם: איזה מזל שעומד בראשנו מנהיג אמתי, שרואה את מה שאנחנו, בני תמותה, בשר ודם, לא מסוגלים להבין. בעוד שנים רבות אולי הדברים יתבררו, ונוכל להיווכח עד כמה הצעד הזה גאוני. איזה מזל שעומד בראשנו מנהיג נטול אגו, חף משיקולי פופולריות, שעושה את מה שטוב למדינת ישראל, למרות שהוא יודע שהדבר יפגע בו מבחינה פוליטית.

מביך.

* אחריות האופוזיציה – אילו הייתה בישראל אופוזיציה ראויה לשמה, היא הייתה תוקפת בחריפות את הממשלה ואת העומד בראשה, על הכניעה לאלימות והפגיעה בכושר ההרתעה של ישראל ולכן גם במעמדה באזור ובביטחונה הלאומי.

אבל האופוזיציה אינה יכולה למלא את תפקידה. למה? כי היא בעצמה דרבנה את הממשלה להיכנע.

כמובן שעיקר האחריות היא על נתניהו, בהיותו ראש הממשלה והנושא באחריות להחלטות הממשלה; להצלחותיה ולכישלונותיה. אבל בחלק מן האחריות נושאת גם האופוזיציה. במקום לגלות אחריות לאומית ולהתייצב לצד הממשלה מול האיומים האלימים ולעודד את עמידתה האיתנה על החלטתה הביטחונית הנכונה לבצע בידוק ביטחוני בהר הבית, היא החלישה, היא פרמה את האחדות הלאומית והיא גם שברה קוד ממלכתי פרלמנטרי מקובל כאשר הציעה הצעת אי אמון בממשלה בנושא, בעיצומו של משבר ביטחוני מדיני. היא לא נהגה כאופוזיציה ממלכתית, אחראית.

* דוסופוב מקארתיסט – אמיר אורן, פרשן "הארץ", ידוע כדוסופוב ומקארתיסט. הוא סופר כיפות בצבא, במשטרה ובכוחות הביטחון ומסית נגד קצינים דתיים.

את מפכ"ל המשטרה אלשייך הוא רודף בעקביות, ברשעות ובציניות מיום מינויו, בשל חטאו הכבד – היותו חובש כיפה. וכך הוא כתב במאמר על משבר הר הבית: "האם תלוש מהמציאות לשער שעמדתו המקצועית הושפעה קשות ושלילית מהשקפת עולמו האמונית־משיחית?"

ברור. האמונה המשיחית הביאה אותו להמליץ על בידוק ביטחוני הגנתי, כדי למנוע הברחת נשק להר הבית שיביא לפיגועים נוספים, דוגמת זה שבו נהרגו שני שוטרים רק לפני שבועיים. זאת, להבדיל מבעלי הגישה הרציונלית, על פיה לא יהיה בידוק, ומי שרוצה יוכל להכניס נשק כאוות נפשו להר הבית, ואיכשהו נסתדר. … אולי המשיח יתערב ויעזור… אולי השם ישמור… או הוואקפ… או "שומר פתאים ה'"…

* פורעי חוק – עיתוי הפלישה לבית המכפלה בחברון, תוך הפרת חוק בוטה, אינו מקרי. הפולשים נוכחו בחולשת הממשלה ובחוסר המנהיגות של נתניהו, והחליטו לנצל זאת. הם גם משערים, שאחרי שנתניהו נכנע לפלשתינאים, הוא יתקשה מבחינה ציבורית לעמוד מול הפרת חוק של יהודים. יש לקוות שנתניהו יתעשת, ולא ייתן לדרדר את ישראל לאנרכיה.

* מנוולים – שני פשקווילי זוועה ב"הארץ", של התועמלנים האנטי ישראליים רוגל אלפר וגדעון לוי, נגד המאבטח בשגרירות ירדן. לוי גם מסר כמעט כל פרט על זהותו, שיוכל לסייע לחבריו לנקום בו. אפשר להעלות שאלות אם תגובת המאבטח הייתה מקצועית והאם ניתן היה לסיים אחרת את האירוע. אבל ברור שמדובר בהגנה עצמית. אבל הם מציגים אותו כ"יהודי שהרג ערבים" ולכן הוא "גיבור ישראל", במדינה הלאומנית הגזענית.

את המאבטח שהותקף והגן על עצמו משווה גדעון לוי לחייל הרוצח הירדני שרצח בדם קר שבע ילדות בנהריים. האם יש לדעתו הבדל בין השניים? בהחלט. הירדנים גינו את הרוצח ואנחנו מחבקים אותו.

לא יאומן. אין להם גבולות למנוולים הללו.

הרי ברור שהם היו מאושרים לראות אותו חוזר בארון, וגם אז הם היו מוצאים סיבה להוקיע אותו.

* אויבו של אויבי – גדעון לוי פרסם פשקוויל תמיכה בדוד ביטן, לאחר שהותקף בידי בכירי השב"כ בדימוס, כיוון שתקף בחריפות את השב"כ, על עמדתו במשבר הר הבית.

מה לגדעון לוי ולביטן? מה הוא מצא לנחוץ להגן עליו? כמובן שביטן אינו מעניין אותו. מה שמעניין את לוי הוא השב"כ. השב"כ הוא הגורם המוביל את המלחמה בטרור הפלשתינאי. לכן, מבחינת לוי השב"כ הוא האויב. אויבו של אויבי הוא ידידי, ולכן גם אם ביטן השתלח בשב"כ מן הכיוון השני, עצם הפגיעה בשב"כ הקנתה לו נקודות זכות אצל לוי.

* זה לא טרנספר – ערוץ 2 דיווח על כך שנתניהו הציע לאמריקאים רעיון ברוח של חילופי שטחים ואוכלוסיות, כלומר נסיגה מכפרים ערבים בשטח מדינת ישראל הריבונית (ואדי ערה) תמורת סיפוח גושי יישובים ביו"ש.

לפני שיקפצו עם סיסמת ה"טרנספר", חשוב להבהיר שהצעה זו בשום אופן אינה טרנספר. טרנספר הוא עקירה של אוכלוסיה ממקומה וגירושה למדינה אחרת או לאזור אחר באותה מדינה. כאן מדובר על כך שהאוכלוסיה תישאר במקומה, על מכונה, אך הריבונות עליה תעבור למדינה אחרת. אפשר להתנגד לכך או לתמוך בכך, אך מי שטוען שזה טרנספר – משקר.

מבחינת תושבי ואדי ערה, זו הצעה הוגנת. מוצע להם להישאר במקומם ובמקום להיות מיעוט במדינת לאום יהודית, להיות חלק מן הרוב במדינת לאום פלשתינאית. אם הם מתנגדים לכך כיוון שטוב להם בדמוקרטיה הישראלית ואין הם רוצים להמירה בדיקטטורה, הרי הגיע הזמן שיחדלו ממאבקם נגדה, מההסתה הנוראה ועלילת "אל אקצה בסכנה" שנועדה להבעיר את המזה"ת כולו, ולא יהפכו מחבלים רוצחים לגיבורים, שאלפים משתתפים בהלוויותיהם. אם הם מתנגדים כי רצונם להילחם במדינת ישראל מבפנים, אין סיבה שישראל תסכים לכך.

אני מתנגד לרעיון הזה, מסיבה אחרת. אני מתנגד עקרונית לרעיון של חילופי שטחים. רעיון זה, מבוסס על הדרישה לנסיגה ישראלית לקווי 4.6.67, ואם אנו מספחים שטחים מעבר להם, עלינו למסור לפלשתינאים כפיצוי שטחים ממערב להם. אין כל הצדקה לדרישה הזאת. ישראל הותקפה בגבולות 4.6.67, בידי אויב שלא היה מוכן לקבל את קיומה באותם גבולות וראה בהם קרש קפיצה להשמדתה. היא שחררה את שטחי ארץ ישראל הללו במלחמת מגן צודקת. אין כל סיבה להעניק פרס לתוקפן. רעיון הנסיגה לקווי 4.6.67, כולל בגרסת חילופי השטחים, סותר את רעיון הפשרה הטריטוריאלית, שבה ישראל מוכנה לוותר על אזורים צפופים באוכלוסיה פלשתינאית, שעלולים לסכן את צביונה כמדינה יהודית דמוקרטית בעלת רוב יהודי לדורות, אך מספחים אזורי ביטחון והתיישבות שאין בהם סכנה כזאת.

אולם אם מקבלים את רעיון חילופי השטחים, ברור שהרע במיעוטו, הוא שהשטחים שעליהם ישראל תוותר יהיו מיושבים באוכלוסיה ערבית.

* כוס התרעלה – בראיון תבוסה חגיגי ל"7 ימים" אמר יצחק הרצוג: "ניסיתי לשבור את המעגל המכושף הזה של עריפת הראשים במפלגת העבודה. לא הצלחתי". והוא גם נתן בהם סימנים: "את כוס התרעלה הזו שתו כל קודמיי: מצנע, פואד, פרס ורבים וטובים אחרים". אופס. הוא שכח מישהי. שלי יחימוביץ'. גם היא הודחה אחרי קדנציה אחת. ומי הגיש לה את כוס התרעלה?

* תשובה לא נכונה – בראיון ל"7 ימים" אמר הרצוג: "השמאל הציוני הישראלי איחד את ירושלים. אנחנו צריכים לשאול: מדוע ולמה הציבור לא רואה את הזהות ביננו, השמאל הציוני, לבין הסמלים הלאומיים שלו? ירושלים זה אנחנו. ירושלים זה לוי אשכול, יצחק רבין ומוטה גור ועוזי נרקיס וטדי קולק". צודק. ועל כך הוא הוסיף שאלה: "מתי איבדנו את ירושלים בתודעה הלאומית?" והתשובה? "הבעיה היא שאנחנו עוברים כבר 20 שנה שטיפת מח מצד נתניהו והמחנה שלו". ביפ. תשובה לא נכונה.

התשובה הנכונה, היא: מאז ועידת קמפ-דיוויד ביולי 2000. באותה ועידה אהוד ברק הציע לחלק את ירושלים. הוא לא דיבר רק על הכפרים הערביים שסופחו לירושלים אחרי מלחמת ששת הימים (אגב, על פי מפה ששרטט צוות מומחים בראשות חיים הרצוג), אלא אשכרה ירושלים, העיר עצמה. ולא סתם העיר המוניציפלית, אלא אשכרה העיר העתיקה, שבין החומות. מפלגתו תמכה בו. ומאז, מפלגתו לא שינתה את הקו הזה. גם לא בהנהגתו. אז על מה ועל מי הוא מלין?

אדרבא, שייזום החלטה של מפלגת העבודה בעד אחדות ירושלים ונגד חלוקתה.

* ביד הלשון

חדשים לבקרים – חדשים לבקרים אנו קוראים ושומעים את המושג חדשות לבקרים.

חדשים לבקרים או חדשות לבקרים? האקדמיה מאשרת את שני הנוסחים, אולם "חדשות לבקרים" הוא אישור בדיעבד לשגיאה שהפכה לשגרת לשון. הביטוי המקורי הוא "חדשים לבקרים".

הוא מופיע במגילת איכה, אותה נקרא השבוע בתשעה באב: "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ".

פירוש המונח הוא: לעתים קרובות.

* נכדן – לגיסי נולד נכד, בשעה טובה ומוצלחת. ומה נולד, אם כן, לאשתי ולי? נכדן.

נכדן הוא נכדו של האח. בעבר, ועד הלשון הציע את המילה נכדן לבנו של האח, אך המילה לא נקלטה, ובמקומה נקלטה והתקבלה המילה אחיין.

לעומת זאת, הלכה והתקבלה המילה נכדן, להגדרת נכדו של האח, או נכדנית כשמדובר בבת, וב-2014 האקדמיה ללשון אישרה באופן רשמי את המילה.

* "חדשות בן עזר", "על השבוע"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s