פינתי השבועית ברדיו: המסע לארץ ישראל

המסע לארץ ישראל (שלמה גרוניך ולהקת "שבא")

פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 30.5.11

ביום ד' הקרוב, כ"ח באייר, נחגוג את יום ירושלים – 44 שנים לשחרור העיר העתיקה ולאיחודה של העיר. בשנים האחרונות נוסף תוכן נוסף ליום ירושלים – הוא הוכרז כיום הזיכרון הממלכתי לעולים מאתיופיה שנספו במהלך המסע לא"י, במבצעי העליה מאתיופיה בין השנים 1977-1991. 

העליה מאתיופיה נעשתה, בעיקרה, בשלושה מבצעים – למבצע הראשון לא ניתן שם מיוחד, ואחריו – "מבצע משה" ו"מבצע שלמה". "מבצע שלמה", נערך בדיוק בשבוע שעבר לפני 20 שנה, ב-24 ו-25 במאי 1991. היה זה מבצע שבו במשך 34 שעות הטיסו 30 מטוסי חיל האוויר כמעט 15,000 עולים מאתיופיה ברכבת אווירית לא"י. בין העולים, תינוק שיולד במהלך הטיסה. היה זה מבצע צבאי מופתי, שנטלו בו חלק גם מאות לוחמי סיירת שלדג שאבטחו את נמל התעופה באדיס אבבה, וסוכני המוסד והסוכנות שהכינו את האלפים הרבים למבצע החשאי. את ההחלטה על המבצע קיבל ראש הממשלה יצחק שמיר, שההיסטוריה תעשה עמו חסד ותכיר בו כאחד מראשי הממשלה הטובים שהיו לנו, בניגוד לתדמיתו התקשורתית כראש ממשלה פאסיבי. הוא היה אקטיבי מאוד, בכיוונים מן הסוג של "מבצע שלמה", שלמענם נועדה מדינת היהודים. המבצע נקרא בשם זה על שם שלמה המלך שפגש את מלכת שבא, המזוהה עם אתיופיה. 

המבצע שקדם ל"מבצע שלמה" היה "מבצע משה". במבצע זה, שנערך בשנים 1984-1985, עלו ארצה 8,000 מיהודי אתיופיה במטוסי חיל האוויר מחבל גונדר שבגבול אתיופיה סודן, בהסכמה עם סודן. סודן היא מדינה ערבית מוסלמית, ללא יחסים עם ישראל, אך מהלך דיפלומטי מזהיר שנרקם במשך שנים בידי ראשי הממשלה בגין ושמיר, באמצעות המוסד, הביא להסכמתה לשתף פעולה בחשאי. המבצע הופסק בעקבות הדלפה בעיתונות הישראלית, לאחר חודש וחצי. 

העליה מאתיופיה החלה 7 שנים לפני "מבצע משה", בהעלאת יהודים מאתיופיה בידי חיל הים הישראלי ומטוסי חיל האוויר. העולים צעדו במסע רגלי ארוך מאתיופיה לסודן, בתנאים ביטחוניים ותברואתיים קשים, ונאלצו להמתין חודשים וחלקם אף שנתיים בתנאים קשים מאוד במחנות מעבר בסודן, תוך שנצטוו בידי אנשי המוסד להסתיר את יהדותם. רבים מן העולים בשנים אלה נספו במסע הרגלי ומחנות המעבר. אומדנם של הנספים מגיע לכ-4,000 איש, כ-20% מן היוצאים מאתיופיה. האלפים נספו ברעב, במגפות ובהתקפות רצחניות של שודדים על שיירותיהם. המבצע הופסק בשל המחיר הכבד בחיי אדם, ועל סמך הלקחים ממנו נהגו מבצע משה ואח"כ מבצע שלמה. 

על המסע הרגלי הזה, המסע לארץ ישראל, נכתב שירו של המחזאי והתסריטאי חיים אידיסיס, אותו הלחין שלמה גרוניך והוא שר יחד עם להקת "שבא". גרוניך הוא אחד המוסיקאים הישראלים המוכשרים ביותר, בעל סגנון מגוון ביותר, יוצר גאון ומבצע וירטואוז. מעורב בפרויקטים חינוכיים וקהילתיים באמצעות המוסיקה. אחד החשובים בהם הוא להקת "שבא" – להקה של ילדים עולים מאתיופיה. גרוניך ולהקת "שבא" הפיקו אלבום מקסים, העוסק ברובו בעליה מאתיופיה ובקשיי הקליטה. 

השיר מתאר את מוראות המסע הקשה של משפחה אחת, מפיה של ילדה בכורה, שאמה נרצחה בהתקפת שודדים במהלך המסע והיא לקחה אחריות על אחיה הקטנים. השיר מתאר את הדבקות והאמונה של העולים, שהיו מוכנים לכל הסבל, בזכות הידיעה שהם מגשימים חלום וצועדים בדרך למולדתם, לא"י, לירושלים. ובסוף – מפח נפש נורא, כאשר בארץ הטילו ספק ביהדותם. 

זהו אחד השירים הציוניים ביותר שיש. 

הירח משגיח מעל, / על גבי שק האוכל הדל / המדבר מתחתיי, אין סופו לפנים, / ואמי מבטיחה לאחיי הקטנים. // עוד מעט, עוד קצת, / להרים רגליים / מאמץ אחרון, לפני ירושלים. // אור ירח החזק מעמד, / שק האוכל שלנו אבד / המדבר לא נגמר, יללות של תנים, / ואימי מרגיעה את אחי הקטנים. // עוד מעט, עוד קצת, בקרוב נגאל / לא נפסיק ללכת, לארץ ישראל. // ובלילה תקפו שודדים, / בסכין גם בחרב חדה / במדבר דם אימי, הירח עדי, / ואני מבטיחה לאחיי הקטנים. // עוד מעט, עוד קצת, יתגשם החלום / עוד מעט נגיע, לארץ ישראל. // בירח דמותה של אימי, / מביטה בי, אמא אל תיעלמי / לו הייתה לצידי, היא הייתה יכולה, / לשכנע אותם שאני יהודי.

מחשבה אחת על “פינתי השבועית ברדיו: המסע לארץ ישראל

  1. אורי !

    התרגשתי לקרא ולהתרשם מיחסך החם לעדה הנפלאה הזאת של עולי אתיופיה. לצערי, לאחר עלייתם המופלאה לארץ, לא זכו להתקבל על ידי רבים משכניהם הישראלים הותיקים, כפי שהגיע למי שחלמו על ארץ ישראל והגיעו אליה ממניעים ציוניים טהורים. כמי שליווה אותם מקרוב , מטעם משרד השיכון ,לאחר "מבצע שלמה" ראיתי בעבודתי איתם שליחות שאין חשובה ממנה. 
    אספר לך על חוויה אחת שעבורי הייתה שווה את כל המאמץ:
    בין העולים שהגיעו לאתר הקרוואנים ע"י כפר תבור הייתה נערה צעירה בשם שלומית. כמי שליווה בהתנדבות את העולים באתר מיום נחיתתם בארץ, התרשמתי מאד מאישיותה ודאגתי שישלחו אותה ללמוד בביה"ס החקלאי עיינות. לאחר מכן במסגרת תפקידי וקשרי עם אנשי צה"ל שליוו את העדה המלצתי להם לשלוח אותה לקורס קצינות. לאחר שנתיים – שלוש  אני עובר בירושלים ביום הזיכרון  ברמת אשכול ומחליט לעלות לטכס בגבעת התחמושת. ומי מנהלת ומפקדת על הטכס שלאחר הצפירה? שלומית, כקצינה בדרגת סגן. המפגש היה מרגש ביותר והוכיח לי את מה שכיום אולי ברור לכולם, שלבני העדה האתיופית יש פוטנציאל רב להשתלב ולתרום לחברה הישראלית.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s